Empire State of Blogging: טיפים וטריקים על איך ליצור את הבלוג שאת רוצה

Picture1

יום אחד בהיר חברה שאלה אותי אם בא לי להעביר הרצאה על כתיבה ובלוגינג במסגרת תוכנית לעידוד נשים לכתיבת בלוגים טכנולוגיים שהיא חלק מתוכנית רחבה יותר בשם "באות", קהילה של נשים מנוסות בתחומי מדעי המחשב. המילים "כתיבה טכנית" נזרקו לאוויר ואני תהיתי מה לי ולזה. אני הרי כותבת פוסטים על תרבות פופולרית ומדיה וכל הסדרות והמוסיקה ושאר הדברים שאני אוהבת. זה נכון שגם בעבודתי כאנליסטית מחקר אני כותבת דו"חות על נושאים טכנולוגיים מורכבים אבל מעולם לא ראיתי את עצמי כמישהי שכותבת "כתיבה טכנית". אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי שכתיבה היא כתיבה והנגשת ידע מורכב דורשת תהליכים דומים. אז התיישבתי מול המחשב וניסיתי לקחת את כל הידע שצברתי בכל החיים שלי כבלוגרית וככותבת ולנסות לתמלל אותו ולסדר אותו לחלקים ולשלבים וטיפים. כמובן שבתהליך בעצם הבנתי הרבה דברים בעצמי ונהניתי מאוד וכך גם בהרצאה עצמה. בדרך להרצאה חשבתי שאם כבר אני נותנת לנשים אחרות עיצות על איך להשתמש בידע שצברו ולהנגיש אותו לקהל רחב אז אולי כדאי שגם אעשה את זה בעצמי והחלטתי באותו רגע להכין את הפוסט הזה בלי להגזים בהכנות אליו אלא פשוט לקחת את כל המלל שהכנתי עבור ההרצאה ולשים אותו במקום שיהיה נגיש גם לעוד אנשים שלא היו בהרצאה. התוצאה לפניכם…שם ההרצאה אגב, שכמובן מרפרנס ל-Empire state of mind של ג'יי זי* – קפץ לי במוח אחרי blackout טוטאלי ממש שנייה לקראת הרגע שהייתי צריכה להגיש אותו.

דיסקליימר קטן לפני שנתחיל: המידע והרעיונות שאני חולקת בפוסט הם לא רק תוצר של המחשבות והניסיונות שלי אלא גם אגרגציה של מידע שלמדתי מאנשים אחרים כמו דורון מאיר, יונתן לוי, טל שמואלי, לירון יונה, יונית צוק, עדי מאור סיסו ועוד ועוד. הרבה מהידע הזה נצבר במסגרת מה שמכונה "בית הספר של העולם החדש" – Jolt.

לפני משהו כמו 9 חודשים, נדרשתי במסגרת העבודה הקודמת שלי לכתוב דוח מחקר מעמיק על אחד מהנושאים היותר מבלבלים ומורכבים של עולם הטכנולוגיה של ימינו – בלוקצ'יין. הייתי צריכה ללמוד את התחום, להבין אותו ולכתוב עליו כך שכל אדם מהשורה יבין במה מדובר במשהו כמו חודש-חודשיים. זה לא היה קל. עם הזמן, חלונות הזכוכית של המשרד שלי נראו כמו חדרים האלו שה-FBI מתפרצים אליהם ומלאים בכל מיני תמונות אובססיביות ומלל מטורף. היו רגעים רבים שהייתי שקועה עמוק בכתיבה ובמחקר והיו רגעים שזה הרגיש ככה.
Picture5.png

התוצאה הייתה דו"ח של כ-80 עמודים שאני מאוד גאה בו והפוסט הזה שנועד להעביר את עיקרי הדברים בעברית. בהרצאה חלקתי את מה שסייע לי להגיע לתוצר הזה ולהשלים את פרויקט הכתיבה הזה ואחרים.

אתם יודעים, לכתוב בלוג זאת עבודה לא קלה. צריך לחשוב על רעיונות, לפנות לזה זמן, להתיישב לכתוב, לנסות להתעלם מכל מיני פיתויים אחרים. אנחנו צריכים לזכור למה בכלל אנחנו טורחים.

למה לפתוח בלוג?

אז יש כמה סיבות עיקריות  שבגללן שווה לכתוב בלוג ולהשקיע את כל המאמץ הזה:

  • אנחנו צורכים מידע כל היום וכל הזמן במסגרת העבודה והחיים שלנו – אנחנו לומדים ומבינים עבור עצמנו אבל לא תמיד משתפים את הידע הזה. כתיבת פוסטים דורשת מאיתנו לעבד ולהבין את הידע ברמה עמוקה יותר על מנת להנגיש אותו לקהל רחב. כתוצאה מזה הלמידה שלנו מתעצמת ומתחזקת. אנחנו ממנפים את הידע שלנו.
  • להפוך להיות מוכרים כמובילי דיעה ומומחים בתחום – כאשר יחפשו בגוגל את הנושא הזה, השם שלנו יעלה כמי שכתב/ה על הנושא. זה מסייע לייצר בולטות. זה אולי נשמע מפחיד קצת אבל מה שנמצא באינטרנט נשאר שם לנצח. עם הזמן אנחנו לומדים שזה יותר מרגש ומעורר גאווה שייצרנו משאב כזה ממה שזה מאיים.
  • זה עוזר לייצר קשרים והזדמנויות לשיתופי פעולה, להיכנס לקהילות חדשות, להכיר אנשים חדשים, לקבל הצעות עבודה אטרקטיביות. זה יכול להפוך לאחר מכן למקפצה ליצירת עסק עצמאי, לפרויקט חדשני בעבודה, לרעיונות עבור הרצאות וכדומה…
  • כאשר אנחנו עוזרים לאנשים אחרים להיכנס לתחום, להבין אותו, להשתמש בכלים האלו ולפתח כלים שמבוססים על הידע שחלקנו, אנחנו לומדים מהם גם. אפשר לקבל רעיונות ותובנות חדשים מתוך הדיונים שעולים לאחר הפרסום. לדוג', אחרי ההרצאה ניגשה אליי אחת מהמשתתפות וסיפרה לי שבדרך להרצאה עלו לה כל מיני רעיונות לראש והיא פשוט הקליטה אותם באודיו כדי להשתמש בהם מאוחר יותר. זה כלי שאני מודעת לקיומו אבל לא חשבתי כמה שזה קל ונוח ממזמן ובא לי להשתמש בו.
  • אז בקצרה – המטרה היא לשחרר את הידע שכלוא בראש שלנו ולמקסם אותו כך שישפיע על העולם ועלינו.

Picture7

ייתכן שבשלב הזה יש לכם רק רצון עז לפתוח בלוג ולהתחיל לשתף את הידע שלכם, אולי יש לכם רק רעיון לפוסט אחד, או כתבתם רק פוסט אחד ולכן קחו את העיצות הבאות בתור טיפים לשלב שבו תרצו למקד ולפקס את הבלוג שלכם. אני חייבת hat tip כאן לעומר ברק, הכותב של "לחוץ חתונה" הנהדר, שההרצאה שלו על כתיבה ברשת עזרה לי לחדד חלק מהתובנות שלי בעניין ולסדנת הבלוגינג של יונית צוק בג'ולט.

מיפוי והגדרות מדויקות

  • השלב הראשוני ביצירת בלוג הוא מיפוי והגדרות מדויקות בנוגע לקהל שלו. מה מטרת הבלוג? מהו הצורך שעליו הבלוג הולך לענות? מה הבעיה שהוא בא לפתור? האם יש עוד בלוגים שעונים על הצורך הזה? שווה לעשות מחקר שוק ולהבין איזה עוד בלוגים ישראליים או עולמיים עוסקים באותו נושאים ואם קיימים כאלו, לחשוב מה הטייק הייחודי שלי על הנושא. בהרצאתו עומר ברק סיפר על אישה שהצליחה לייצר בלוג סנדווצ'ים פופולרי יותר בעולם שמלא עד להתפקע בבלוגי אוכל וסנדוויצ'ים בפרט. היא סיפרה סיפור – היא הכינה סנדוויץ' לבחור שהיא אהבה והוא היה כל כך מרוצה שהוא אמר לה שאם תכין לו עוד 299 סנדוויצ'ים כאלו, הוא יתחתן איתה. אפשר לשפוט (ואולי רצוי) את שיטת ה-1000 לילה ולילה הזאת של הבחור אבל אי אפשר לריב על ההצלחה של סיפור טוב ואפקטיבי. סיפורים אישיים כנים ומעניינים תמיד ילכדו אותנו.
  • השלב הבא הוא לחשוב מיהו בדיוק קהל היעד שלנו. למשל – אנחנו רוצות לכוון לאנשים שרוצים להיכנס לעולם התכנות ולא מבינים כלום בתחום או לנסות להתמודד עם הבעיות הכי סבוכות שמומחים בתחום נאבקים איתם? הגדרה של קהל ספציפי תעזור לנו לחשוב איפה ואיך אנחנו מגיעות אל הקהל הזה. המטרה היא בסופו של דבר שקוראי וקוראות הבלוג שלכן יהפכו לקהילה מגיבה, אקטיבית ונאמנה שבתקווה רבים מהם מנויים לעדכוני הבלוג שלכם. לכן צריך להבין בתור התחלה כמה אנשים כאלו נמצאים במעגלים הראשונים שלנו? כמה קוראים כאלו נרצה "להשיג" ואיך?
  • הדבר הבא שצריך להבין זה מה התדירות שאנחנו רוצות לפרסם – מה אנחנו מסוגלות לעמוד בו. לא לקבוע יעדים לא ריאליים ומה הפורמט – פוסטים קצרים, מדריכים, סרטוני וידיא, ראיונות עם מומחים, פודקאסטים, קומיקסים חמודים עם בדיחות והסברים טכניים? לא חייבים להתחייב לדבר אחד ולדבוק בו לנצח אבל זה טוב לדעת ממה אתם רוצים להתחיל.

אני לא אכנס כאן לפרטים הטכניים של איפה ליצור בלוג – זה גם מאוד תלוי במי הקהל המיועד – אני אישית חובבת וורדפרס כמו שלא קשה לראות. אני משתמשת בגרסא החינמית אבל אני יודעת שמאחורי וורדפרס הלא-חינמית יש קהילה חזקה שמציעה המון אפשרויות ופלאגאינים למתקדמים.

Picture3

תהליך הכתיבה

איך אנחנו יוצרים תהליך שיאפשר לנו למצוא מקום לכתיבה בחיים שלנו ולוודא שזה יקרה?

  • זה התהליך שלי בעבודה ובחיים: הוא מצריך קודם כל "לפנות מקום בשולחן" – לפנות לעצמנו מרחב מנטלי וזמן פיזי כדי להתעמק. לקחת יום-יום וחצי (אם זה בעבודה) ואם זה בבית אז אותו דבר רק מחולק על פני מצבור שעות בזמנים פנויים. בזמן הזה לנסות להבין על מה אנחנו רוצים לכתוב, מה החלקים השונים של הנושא, לתכנן לו"ז או משימות קטנות ויאללה – להתחיל.
  • אני לרוב בונה לו"ז בחלוקה לנושאים עיקריים וכמה זמן ייקח לי לעשות כל דבר – למשל, מחקר על שוק הבלוקצ'יין העולמי – 3 ימים, כתיבה עליו – יומיים, שוק הבלוקצ'יין הישראלי – קריאה: 3 ימים, כתיבה: יומיים וכו'. אם יש תלות באנשים אחרים – אני משכללת את זה בסך הזמן הנדרש ומנסה לפרק את המשימות בהתאם ולרכז דברים שדורשים תקשורת עם אנשים אחרים לאותם זמנים במקום לקפוץ מכתיבה שדורשת ריכוז והתכנסות לבין נסיעה לפגישות ושיחות עם אנשים. יש כאלו שיגידו (מסתכלת עלייך שון!) – שיגידו שלייצר לוח זמנים זה to set yourself up for failure. שעדיף פשוט לעשות את החלוקה למשימות וללכת דבר-דבר, עקב בצד אגודל, אחרי זה ואז לא מתבאסים ולא מרגישים אכזבה ותחושת כשלון אם לא עומדים בזמנים. זאת גם אחלה שיטה אבל לפעמים היא פחות עובדת כי אז עלולים להתפזר או לא להספיק. צריך להיות אנשים עם משמעת עצמית קשוחה כדי לעמוד בפרויקטים בלי דדליינים ולוחות זמנים, לדעתי.
  • חשוב לייצר הרגל – כמו בכל דבר כמו פעילות גופנית, מדיטציה, סריגה – צריך לתרגל את המיומנויות הזאת, את ה"שריר" ולהקציב זמן קבוע לכתיבה. נגיד, לסגור שעתיים-ארבע שעות ביומן בכל יום שבת שיוקדשו לכתיבת הבלוג וגם אם יש כל מיני פיתויים אחרים – להתנגד לזה ולהתייחס לזה כמו בדיוק כמו פגישה עם מישהו שלא היינו מבריזים ממנה כי יש לנו מחוייבות לאותו אדם. זה ה"דייט" שלנו עם עצמנו, עם המימוש העצמי שלנו, עם ההבעה העצמית שלנו, עם מה שאנחנו רוצים להביא ולחלוק עם העולם.
  • נקודת אור שחשוב לזכור זה שהיתרון בבלוג הוא שאנחנו נשענים ותלויים רק באילוצי הלו"ז שלנו שזה אומנם הרבה אבל זה סה"כ די נוח. זה לא כמו קבוצת פייסבוק שצריך לפקח עליה כל הזמן וייתכן שדברים ייצאו משליטה דווקא כשאתם בתקופת עומס או באמצע פגישה.

Picture11

מה קורה אם אנחנו רוצים לכתוב ויש לנו מלא ידע ומרוב שהראש מתפקע מרעיונות אין לנו מושג במה להתחיל? או הפוך, לפעמים ברור לנו שאנחנו רוצות לכתוב אבל לא בטוחות מאיפה מוצאים רעיונות או האם בעצם יש לי מה לספר (ספויילר:כן)?

  • אז קודם כל השראה היא מיתוס – רעיונות לא נוחתים עלינו בשלמותם, אלא מתפתחים. כן, קורה לפעמים שיש Ah-Ah moments אבל לרוב כתיבה קשורה לליקוט מחשבות פה ושם, לעבודה הדרגתית של הרכבת הפאזל שרוצים לייצר – או מהראש שלנו או ממחקר שעושים או משיחות עם אנשים. לכן טיוטות הן החיים עצמם – חשוב לרשום ולתעד כל דבר שעולה לנו לראש בהקשר הנכון. מה שחשוב בטיוטות זה לא להתקטנן, לא לשנות כתיבה לא נכונה וכו'. פשוט לשים הכל על הנייר וזה נותן פרספקטיבה ומייצר עוד רעיונות. דורון מאיר, האנימטור המוכשר שלימד אותי הרבה ממה שאני יודעת על תהליך יצירתי נכון דרך הקורסים והספרים שלו מחלק את התהליך לכמה שלבים או "פרסונות". יש את התהליך ההתחלתי שבמסגרתו אנחנו עושים "capture", לוכדים את הרעיונות החמקמקים האלו שרצים לנו בראש ברגע של מגיעים, מהרהרים, חולמים, מגלגלים את הרעיונות בראשנו. בשלב שבו אנחנו זורקים רעיונות על הנייר או על גוגל דוק או evernote או כל דבר אחר – אסור לנו לשפוט את עצמנו בחומרה. או במושגים של דורון – אסור לנו לעבור מפרסונת "היוצר" אל פרסונת "המבקר" הנוקשה שמצקצק בלשונו, עורך, משפץ ומשכלל. ערבוב בין שני התחומים הוא מתכנון לאסון. השלב שבו לוכדים רעיונות, מסדרים אותם, מרחיבים וכותבים הוא שלב שברירי ועדין שבו אסור לנו לקפוץ לפורמט חיצוני.
  • נחזור שנייה אחורה – אחרי שכל החומרי גלם שלנו נמצאים על הנייר, הגיע הזמן לסנן מה חשוב יותר ופחות, לאחד פסקאות באותם נושאים תחת הכותרת הנכונה ולייצר סדר ו-flow לוגי. בשלב הזה כבר אמור להיות לכם outline ואני מכינה פשוט תוכן עניינים לחיץ בגוגל דוק (הכלי המועדף עליי לעניינים האלו) וכל פעם קופצת לחלק הרלוונטי ומוסיפה אליו עוד דברים. חשוב לשמור על מקום אחד שאליו מרכזים את כל התכנים גם אם לכדנו את הרעיונות השונים בטלפון, במצלמה, בדפי נייר, בשיחות וואטסאפ וכו'.
  • הרעיונות לא חייבים לנבוע רק מתוכנו או ממחקר שאנחנו עושים. להיפך, רעיונות באים מכל מקום ולפעמים מאירועים לא צפויים. למשל, ניתן להתייחס לאירועים אקטואליים שקורים בעולם שבו אנחנו פועלים. למשל, אם פייסבוק רכשו איזה סטארטאפ עלום בזכות הטכנולוגיה שלו ואף אחד לא מבין למה – תסבירו מה הטכנולוגיה שלהם, תשתמשו בזה כטיזר כדי להסביר למה הטכנולוגיה הזאת חשובה, ייחודית ושווה השקעה. יצאה גרסה חדשה לתוכנה שאתן משתמשות בה? תסבירו למה זה הורס כל דבר שאהבתן בתוכנה הזאת.
  • פוסטים יכולים גם להגיע ממקום של צורך אמיתי שצף מהשטח – פגשתם אנשים שאמרו לכם שאין להם מושג איך להיכנס לעולם ה-(השלימו את החסר)?  הם אמרו לכם שיש להם את המחסום הזה שאם רק יפתרו אותו יוכלו להתקדם בעבודה/בפרוייקט? זה drive רציני לכתיבה. לא צריך לחכות אפילו למשהו כזה שיקרה. פשוט תפנה לקהילה שלכם ותשאלו אותם מה הצרכים שלהם? על מה מתוך הידע שלכם מעניין אותם לשמוע יותר?
  • אמלקו כאילו אין מחר – לא חייבים ליצור משהו מאפס כמו מדריך לפייתון, זה יכול להיות פשוט – הנה, קראתי 3 מאמרים מרתקים על פייתון השבוע וזה בקצרה שלקחתי מהם (תודה לטל שמואלי המהמם על הטיפ הזה). אנשים ממש ישמחו שתחסכו להם את הזמן והמאמץ של לקרוא מאמרים ארוכים ולהוציא מהם את העיקר.
  • זה נשמע אולי מובן מאליו אבל אם בא לכם לכתוב ולא ברור לכם על מה פשוט תחשבו מה היכולות שלכם והתחביבים שלכם, על מה סיפרתם אתמול בהתלהבות לחברים בארוחת ערב ותקבלו את מה שאתם צריכים לכתוב עליו.
  • ה- Zone – כניסה למוד המתאים לכתיבה, למוד של ריכוז ומיקוד – כשזה קורה, זה קסם. לפעמים אני מנסה להתנתק ולסגור את כל ההסחות דעת אבל זה לא עוזר. עד שלא מתחילים לתת עבודה ונשאבים להנאה והתלהבות של לחלוק את הידע הזה שלנו, עד שלא עולים על הגל הזה, אנחנו לא "שם". ואם אנחנו כבר כן, כל החלונות ה"מפריעים" בעולם יכולים להיות שם (פייסבוק, וואטסאפ, סלאק, יו ניים איט) וזה לא יזיז לי. לי יש משימה ואני הולכת לבצע אותה.
  • חשוב לזכור – נשמע אולי משהו מיסטי או משהו כזה אבל לפעמים העולם פשוט מתגייס לעזור לך ולתת לך מענה. למשל, במהלך הכנת ההרצאה, יצא שאני עצמי נתקעתי ולא ידעתי איך להמשיך. עצרתי את ההרצאה ופתחתי פרק חדש של לוציפר, הסדרה שאני רואה לאחרונה. ובי נשבעתי שהפרק עסק בפתרון תעלומית הרצח של סופרת שהתמודדה עם מקרה חמור של מחסום כתיבה אחרי ששחררה לאוויר העולם סדרת בסט-סלרז. לוציפר, שבעצמו הרגיש תקוע ומחוסר רעיונות באותו פרק, התגייס למציאת הפרק המסכם של הספר האחרון האבוד של הסופרת בכוונה לגלות איך שברה את מחסום הכתיבה שלה. למקרה שאתם מסוקרנים – היות שהיא ביססה את הספרים המקוריים על חוויותיה בבית הספר עם חברים יפים ומקובלים, היא חזרה למקורות ומצאה את החנון הלא מוצלח השכבתי, דיברה איתו והחליטה לספר את הדברים מנקודת מבטו. לפעמים כל מה שדרוש זה שינוי פרספקטיבה.
  • דבר נוסף שחשוב לזכור – לכולנו תמיד יש מה לומר. אם נקשיב לסיימון סינק (שאני דווקא אוהבת) ואחרים נחשוב שכולנו רק מיליאניאלז מפונקים שחושבים שהם snowflakes ואנחנו הדבר הכי חשוב בעולם וכולנו מעניינים. אז וואלה, מצטערת, אני מאמינה שזה נכון. אנחנו הרבה פעמים (ובעיקר נשים) נוטים להקטין את עצמנו והסיפור שלנו. לחשוב שאנחנו לא מיוחדים, לא ראויים מספיק שישמעו אותנו ואת החוויה שלנו וחבל מאוד. איפושהו שם יש מישהו שהסיפור שלנו מאוד חשוב ומעניין אותנו וזה יכול להיות (ובהרבה מקרים זה אכן) הרבה אנשים.

Picture10

כלים ספציפיים להתמודדות עם מחסום כתיבה/לארגון, תכנון וביצוע פרוייקט כתיבה

 החלק הזה מושפע בצורה מהותית מהרעיונות המופלאים של יונתן לוי ששמעתי במסגרת הרצאתו בג'ולט על "אי וודאות כמקור ליצירתיות", אז תודה יונתן וגם לדורון מאיר שהוזכר כבר על רעיונות אחרים. הכל נבדק ונוסה על ידי וזה עובד.

  • וויזואליזציה – נכון שהזכרתי שבמהלך הכנת דו"ח הבלוקצ'יין שרבטתי על קירות הזכוכית את ה-outline? זה היה רעיון של הבוס שלי בזמנו ובהתחלה מאוד פקפקתי ביעילות של הכלי הזה אבל וואלה, יש בזה משהו. יש סיבה שמורים משתמשים בלוחות מחיקים כדי לסדר ולהנגיש מידע. עבור מישהי שרוב החיים שלה הסתפקה בכתיבה במסמכים ובמה שקורה בראש שלי הקונספט של וויזואליזציה של מה שקורה שם היה קצת מוזר והרגיש קצת מיותר. אבל אם אנחנו כותבים על לוח את ה-outline, מציירים, משרטטים, בונים storyboards…כל זה מוציא את הרעיונות מהראש שלנו אל פורמט מוחשי יותר שגורם לנו להרגיש שזהו, הדבר הזה, הפרויקט המופלא הזה הולך לקרות ולא להישאר תקוע.
  • עוד משהו שמאוד עוזר לי זה לספר את הסיפור שאנחנו מעוניינים לספר בפוסט לאנשים אחרים. כשצריך לתת מילים ברורות לרעיונות, להמשיג את זה לאנשים פתאום הרבה דברים מתחברים ונופלים למקומם כי אין ברירה. אנחנו שולפים מעצמנו דברים מפתיעים ופתאום מתברר לנו שזאת הייתה הפיסה שהייתה חסרה לנו. במקרים אחרים לפתע אנחנו מבינים מה בעצם חסר לנו כדי לסגור פערים או איפה צריך לחדד דברים כדי להתגבר על חלק חלש.
  • והנה אנחנו מגיעים לעניין יצירת חוסר הוודאות שיונתן מדבר עליו – אנחנו יכולים להציב לעצמנו אתגרים "חיצוניים" כדי לקדם ולעודד אצלנו יצירתיות. הציבו לעצמכם דדליינים, הציבו לעצמכם בעיה מקצועית קשה ותתארו שלב אחר שלב איך פתרתם אותה, קחו עט ונייר ותרשמו 50 שאלות על נושא מסוים וגם כשאתם נתקעים, תכריחו את עצמכם ותראו שהשאלות שינבעו מכם בסופו של דבר יהיו מחוץ לקופסא ומעמיקות יותר ממה שיכולתם לייצר על ההתחלה. המטרה היא לקחת את הקושי וחוסר הידיעה ולנסות להתמודד איתם באופן יצירתי. להרשות לעצמנו לשחק ולחקור ולעשות דברים שבעבודה אין לנו תמיד זמן ומרחב לעשות. הבלוג הוא הספייס שלכם ואף אחד לא יכול להגיד לכם מה לעשות איתו (גם אם נראה לטוקבקיסטים לפעמים שהם כן). אגב, גם הפוסט הזה הוא תוצר של אילוץ חיצוני שלא היה קורם עור ומילים אם לא היו מזמינים אותי להרצות.
  • אם הכלי הרגיל שלכם הוא כתיבה, תנסו ללכוד ולייצר את הרעיונות בפורמט שונה מבד"כ כמו צילום, תמונות, פיסול, שרבוט וכו' (דורון מאיר מרחיב על זה בקורסים שלו)
  • מוסיקה, מוסיקה, מוסיקה – שכחתי לומר את זה בהרצאה ואולי זה נראה לי מובן מאליו יותר אבל אין משהו שמכניס אותי לריכוז יותר מאשר להתנתק מהעולם, לשים את האוזניות חוסמות רעשים שלי ולשקוע לתוך עולם שבו מרחפות רק המחשבות שלי וצלילי המוסיקה שאני אוהבת. זה עובד גם – בצורות אחרות – עם להקשיב למדיטציות מודרכות, מוסיקת מדיטציה, ASMR, דימיון מודרך, היפנוזה וכל זה…בעיקר אם אתם מכורים לקולות נעימים כמוני (אם אתם רוצים פלייליסטים של כל אלו, רק תגידו). זה הופך את כל העניין להרבה יותר כייפי. הסייג היחיד שלי הוא שכדאי לשמוע מוסיקה מוכרת כי אז המוח לא מתרכז במקביל בלקלוט מידע חדש אלא פשוט בהנאה מצלילים אהובים.

Picture9

התמודדות עם פחד מביקורת ופרפקציוניזם

אין אדם יוצר (ורובנו כאלו בעידן המידע) שלא חושש מביקורת ומלעג של אנשים שיקראו ויצרכו את התכנים שהוא יוצר. החשש מהחוויה השלילית והצורבת הזאת של ביקורת עלול למנוע מרבים מאיתנו לכתוב. אנחנו עלולים להרגיש שרק אם נדע, נכיר ונחפור בנושא מסוים באורח מושלם אז אנחנו זכאים לכתוב על נושא מסוים וכך נוכל לאבטח את עצמנו מפניי ביקורת. אז לא. אין דבר כזה מושלם. כל ידע מתפתח ומשתנה תדיר – גם שלנו וגם בעולם החיצוני. צריך פשוט להשלים עם זה שכתיבה לוכדת רגע בזמן שבו הידע שלנו הוא X וזה די ויותר ויהיה משמעותי להרבה אנשים וגם לנו. יש כל מיני כלים שעוזרים לנו להתמודד עם חשיבה פסימית לגביי הכתיבה שלנו והתגובות אליה. אחד מהכלים האלו הוא פסיכולוגיה חיובית.

  • אני לא הולכת להרחיב הרבה על מה זה פסיכולוגיה חיובית, יש מספיק חומרים ברשת. אבל בקצרה ממקור הידע העולמי, ויקיפדיה: "פסיכולוגיה חיובית הוא ענף בפסיכולוגיה העוסק בחקר האושר והשגשוג האנושיים. בניגוד לפסיכולוגיה הטיפולית הקלאסית שהתמקדה בזיהוי פתולוגיה נפשית ובטיפול בה, פסיכולוגיה חיובית אינה עוסקת בטיפול בהפרעות נפשיות, אלא בניסיון למצוא ולטפח "חוזקות" – תכונות חיוביות וכישרון אנושי ולהפוך חיים הנחשבים "נורמליים" למספקים יותר". מה שזה אומר בהקשר שלנו זה שצריך לאמץ חיוביות כאסטרטגיה. להפוך את החשיבה החיובית כהרגל. אני למשל כותבת מידי יום את ההצלחות שהיו באותו יום. אני עושה את זה בפורמט של מייל בג'ימייל כך שזה תמיד יהיה זמין לי וירגיש פחות כמו משימת כתיבה רשמית ויותר כמשהו שאני מתעדת עבור עצמי (מה שנכון). זה עוזר לי לראות מה כן קרה והתקדם גם בימים קשים ומתסכלים. בין אם משתמשים בכלי כזה או באחרים, אנחנו צריכים הרבה פעמים לצאת מסיטואציה שלילית, לעשות zoom out, להתרחק קצת ולראות מה כן טוב בסיטואציה מזווית שונה וחיובית (ותודה ללירון יונה על הטיפ הזה!).
  • חשוב לתרגל הוקרת תודה על דברים חיובים, אפילו קטנים ומובנים מאליהם ולפרגן לעצמנו על הצלחות – נגיד, להכין לעצמנו טבלה של פוסטים שפרסמנו, מתי הם פורסמו, מה היו הסטטיסטיקות של הכניסות והשיתופים ביום הראשון לפרסום ומה הסטטיסטיקות כיום, מה היו הפידבקים ותגובות החיוביים שקיבלתי, מה למדתי מהתהליך וכו'.
  • חשוב לזכור שאי אפשר לגדול ולהתפתח ככותבים אם כולם רק יהנהנו בראשם ויגידו לך תמיד שזה מעולה. ביקורת פה ושם מאירה על blind spots ומקומות שאנחנו עוד צריכות לפתח ונותנות לנו רעיונות לפוסטים עתידיים.
  • אני יכולה להעיד על עצמי שזה כמעט לא קרה לי – שקיבלתי ביקורת שלילית – לרוב אנשים רואים כמה איכפת לך מהנושא, כמה השקעת, כמה רצית לשתף ולתרום וגם אם יש להם הערה נקודתית פה ושם זה על משהו פעוט. הרוב או יפרגנו או ישתקו. חוץ מזה, מדיטציה ופעילות גופנית תמיד עוזרות לשחרר את המתח.

בהקשר של אופטימיות אני רוצה כאן ציטוט שריגש אותי מאוד כאשר קראתי שיתוף שלו בפיד. הוא לקוח מהספר האחרון שכתב פרס "אין מקום לחלומות קטנים" – "לאורך חיי האשימו רבים באופטימיות יתר, בהשקפה ורודה מידי על העולם ועל בני האדם החיים בו. תשובתי היא שאופטימיים ופסימיים מתים אותו דבר, הם רק חיים שונה; האופטימיים חיים בתקווה ובשמחה, ואילו הפסימיים מבלים את ימיהם בציניות ובשפיפות קומה. בנוסף על כך, אופטימיות היא דרישת יסוד להתקדמות. היא מספקת את ההשראה הדרושה, בעיקר בזמנים קשים, והיא מקור עידוד המאפשר לנו לרדוף אחר שאיפותינו הגדולות ביותר ולצאת איתן לעולם, במקום לנעול אותן במחשבותינו, בשקט הבטוח רק לכאורה."

סיכום וכמה המלצות

אחרי שנאמרו כל הדברים האלו חשוב לזכור גם ליהנות מהדרך. כתיבה ובלוגינג אמורים להיות גם כיף ולא רק להרגיש כמטלה. אני יודעת שמתי שאני נכנסת ל-flow ומתמסרת לכתיבה ונמצאת ב-zone, זאת אחת מהתחושות הכי מדהימות בעולם. גם אח"כ כשאנשים מגיבים על מה שהיה קודם רק בראש שלך ועל ניירות פרטיים שלך, זה ממש כיף ונעים ומפרה.

כדי שנהנה באמת מתגובות ודיונים מפרים חשוב לזכור גם את האלמנט השיווקי של בלוגינג. זה לאו דווקא צריך להטריד אתכם בשלב הראשוני אבל כן מציעה להקדיש לזה זמן ומאמץ כי זה פשוט מרחיב את האימפקט ונותן הזדמנויות חדשות. אחרי שאתם מפרסמים פוסט חדש, תחלקו אותו בכל מקום אפשרי – דף הפייסבוק של הבלוג, קבוצות פייסבוק ופורומים רלוונטיים, תספרו לחברים ולאנשים שאתם פוגשים באירועים עליו וכך הלאה והלאה.

אז הנה כמה לינקים למקורות מידע מעולים על יצירתיות, כתיבה ובלוגינג:

  • Creativitywise – באתר הנהדר הזה של דורון מאיר חבויים 5 קורסי וידיאו שיחדיו מהווים את כלל הידע שדורון צבר בנושא תהליכים יצירתיים. העיצות שם שוות זהב. אם אתם מעדיפים לצרוך את זה בפורמט של ספר אז ממש לאחרונה דורון הוציא את Workflow: A Practical Guide to the Creative Process.
  • עוד ספר מומלץ הוא The Other Ideas: Art, Digital Products, and the Creative Mind של יונתן לוי. כל מה שסיפרתי עליו על יצירת חוסר וודאות ואתגרים חיצוניים כדרך להגיע ל"רעיונות האחרים", העמוקים והמיוחדים יותר, ניתן למצוא בספר ועוד הרבה כלים מדהימים.
  • בנג'מין הארדי כותב בין היתר על הרחבת מעגל הקוראים שלך והדרך לייצר בלוג מוצלח ומלא בתוכן איכותי. יש לו מאמרים שונים, e-books להורדה חינמית ועוד. הנה המאמר שאני ממליצה עליו בתור התחלה.
  • כדי למצוא בכלל זמן בחיים לכתיבה ולבלוגינג אני ממליצה להצטרף לתוכנית אפקטיבית של עדי מאור סיסו או לקרוא את הספר המקביל. עוזר מאוד לייצר תהליכים שמפנים זמן בחיים לדברים נוספים מעבר לשגרה ולהכרח.
  • כמה כלים מועילים אחרים: Milanote מאפשר לכם לזרוק על קנבס דיגיטלי את כל התמונות, הסרטונים, הטקסט ומה שבא לכם ולשחק עם הקשרים ביניהם. זה כלי ממש מעולה. Mindmup באופן לא מפתיע מציע כלי ל-mind maps שגם עוזר לזרוק קונספטים לקנבס ולשרטט את הקשרים ביניהם. אחרון חביב – Focus at Will – מספק מוסיקת רקע שהוכחה כמעצימת ריכוז. אומנם זהו כלי בתשלום אבל השמועות מספרות שזה שווה את זה.

* אני בכלל מעדיפה את הגרסא של Glee לשיר למרות שריספקט גדול לג'יי זי על המילים הנהדרות.