המדריך לאובדים בקיטור או "שוב שכחתי את כובע הצילינדר שלי בצפלין"

כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לפענח לעצמי תעלומה מוזרה הכלואה בנבכי נפשי ודי נכשלת בכך. כיצד יכול להיות שמצד אחד אני מסונוורת לנוכח ההבטחות הקסומות הגלומות בעתיד שאחרי נקודת הסינגולריות בעידן הפוסט אנושי ומצד שני מגלה משיכה עזה לז'אנר הסטימפאנק הטבול במשקעי העבר, ופורצת בצחקוקי אושר ילדותיים כל אימת שאני נתקלת ברשת במשהו שמזכיר אותו רק במעט. ובוא לא נדבר על מה קורה לי כאשר אני מזהה יצירות עם ניחוח וינטג'י כלשהו בכל צורת מדיה שהיא. האומנם מדובר רק בדחף בלתי נשלט לברוח מההווה? ובכן, אם נכון הדבר, הרי שמדריכי המדיטציה שלי בעבר ובעתיד בהחלט לא יהיו מאושרים כלל וכלל מכך שכשלתי בהפנמת מסריהם. בכל זאת, זה נשמע הגיוני שבאמת מדובר אך ורק ברצון הקודח להסיח את דעתי מגאות האלימות המתגברת ברחובות ובבתים, ומהשפל המוסרי שאנחנו נחשפים אליו בחדשות ובקרב בחירי הציבור שלנו מידי יום. אולי. ואולי זה פשוט משום ששני הקצוות האלו – העתיד המבריק, המנצנץ בשלל הבטחותיו לעולם טוב יותר שבו נתעלה מעל מגבלותינו האנושיות (והתפיסות השגויות שלנו לגביהן) והעבר הוויקטוריאני המשולב עם ההמצאות המופלאות של ההווה – הם פשוט סקסיים. כן, לא מדובר בהסבר מדעי במיוחד אבל בהחלט מדויק. הם פשוט מגניבים בטירוף ומצטלמים בדמיוננו ועל גבי מסכים ודפים שונים ממש ממש טוב.

לטרנס-הומניזם והסינגולריות שמור מקום של כבוד בקרב תחומי העניין שלי ויום אחד אני מתכוונת להגיע ללכתוב עליהם אבל לעת עתה בכל זאת אני מתפתה לחקור את סוגיית המשיכה לסטימפאנק יותר לעומק. אתם מבינים, לא מדובר רק בי. רחוק מכך. מאז שנוצר אי שם בשנות ה80-90 שסייעו לנו לקפוץ לשנות האלפיים, הז'אנר רק הולך וצובר תאוצה ומעריצים ברחבי העולם. מה לא יצרו באמצעות הסממנים האופייניים לז'אנר? ניתן למצוא אותו באופנה, ארכיטקטורה, ספרות, אומנות, טלוויזיה, קולנוע קומיקס, משחקי מחשב, משחקי תפקידים, משחקי שולחן ועוד. ת'כלס, אם זו צורת יצירה ואומנות כלשהי, ניתן להפוך אותה לסטימאפנק אם תתקעו בה מעט צפלינים וכדורים פורחים, קמצוץ כובעי צילינדר ומקטורנים מהודרים,  זרזיף גלגלי שיניים, אוטומטונים (בובות מכניות) בשביל התפאורה,  משקפי מגן ומסיכות אב"כ (אל תשאלו, נגיע לזה אח"כ:-)) ועוד מספר דברים שעליהם נעמוד מאוחר יותר. כמובן שחשוב שהאריזה לכל אלו תהיה ויקטוריאנית ומלווה בטכנולוגיית קיטור אבל אני מקדימה את המאוחר. הרשו לי רק לצטט את ג'ף ונדרמיר (אחד מאושיות הז'אנר) שמסביר כי במהלך העשור הראשון של שנות ה- 2000, הסטימפאנק הפך מתנועה ספרותית לדרך חיים ואסתטיקה, לחלק מתרבות הפופ, ולמכניזם המאפשר לנו להתבונן בביקורתיות על רעיון הקידמה. זאת גם ההזדמנות להמליץ בחום ומקרב לב על המצגת האטרקטיבית והאינפורמטיבית שיצר על ז'אנר הסטימפאנק המתארת אותו מראשיתו ואבותיו הלא מכוונים ועד לעתידו הבלתי נודע.

נחזור להתחלה ונספק הגדרה רשמית יותר לז'אנר הסטימפאנק השאובה מהאינציקלופדיה הכה רשמית – וויקיפדיה*:

סטימפאנק הוא ז'אנר שראשיתו בשנות ה-80 ושנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20, המשלב בתוכו אלמנטים של מדע בדיוני, פנטסיה, היסטוריה חלופית, אימה וספרות ספקולטיבית. המסגרת הסיפורית הבסיסית של יצירות סטימפאנק מניחה כי טכנולוגיית הקיטור עדיין נמצאת בשימוש נרחב בעולם המתואר בין אם מדובר בתיאור היסטוריה חלופית של התקופה הויקטוריאנית בבריטניה, של המערב הפרוע בארה"ב או של עידן פוסט-אפוקליפטי המכיל אלמנטים של מדע בדיוני או פנטסיה. יצירות סטימפאנק מתאפיינות לרוב בטכנולוגיה אנכרוניסטית או בהמצאות עתידניות כפי שהויקטוריאנים חזו אותן, בהתבסס על התפיסות הויקטוריאניות על אופנה, תרבות, סגנונות אדריכלות ואומנות. טכנולוגיה כזו כוללת מכונות דמיונות כגון אלו שניתן למצוא ביצירות של ה.ג. וולס וז'ול וורן או אצל סופרים מודרניים כגון פיליפ פולמן, סקוט וסטרפלד וצ'יינה מייוויל (*עימכם הסליחה אם התרגום שלי חוטא למקור באנגלית). אבל במקום כל המילים הללו, פשוט תעיפו מבט בתמונה המייצגת הזאת:

במאמר המרתק, "המקטורן במראה", שהתפרסם ב-2007 בעיתון המימד העשירי ובאתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטסיה מתאר דותן דימט את שורשיו של הסטימפאנק הספרותי וכמה מהיצירות הספרותיות החשובות בו בעבר ובהווה. הוא מציב זרקור מעל לסיבות שבעטיין אנחנו מרותקים לז'אנר ומהי התועלת בו עבור אנשים מודרנים או פוסט מודרניים שכמותנו: "מכאן ואילך בולט השימוש שנעשה בז'אנר הסטימפאנק בכדי לבחון תופעות ונושאים מרכזיים בעולם המודרני דרך התמקדות בשורשיהם שבמאה ה-‏19: המדע, התמורות החברתיות והפוליטיות שגררה ראיית העולם המדעית, הקולונאליזם שהוליד את הגלובליזציה והחברה הרב-תרבותית המודרנית, האדרת הטכנולוגיה והקפיטליזם, והתערערות הצביעות החברתית. הסטימפנק נותן לנו נקודת מבט מרוחקת ממנה אנו רואים את התפיסות התרבותיות שלנו באור חדש וראשוני. פעמים רבות מה שהסטימפאנק מציג בפנינו הוא מעין קריקטורה גרוטסקית של עצמנו, המדגישה את הפער בין הידע המדעי והכוח הטכנולוגי האדיר שבידינו לבין הטבע הברברי של המין האנושי." הייתי מוסיפה לכך שיש משהו מנחם מאוד בז'אנר בעל גבולות מוגדרים ונוסטלגיים המאפשר לנו להתרחק לזמן מה מהשצף קצף היומיומי של אירועים והתרחשויות טכנולוגיים או כאלו המוזרמים לידיעתנו באמצעות הטכנולוגיה המפוארת של ימינו. במילים אחרות, אם המצאה טכנולוגית עכשוויות כלשהן ימצאו את דרכן אל יצירות סטימפאנק, מי ייתן שזה לא יהיה פייסבוק (עם כל האובססיה שלי אליו, ואולי בגללה). מעבר לכיף האדיר שיש בספינות אוויר ורכבות וכל יתר סממני הז'אנר, אולי ההנאה האמיתית שבו היא דווקא הטכנולוגיות שאין בו, שהן חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו, לטובה ולרעה.

אני ממליצה לכם לעיין במספר מקורות נהדרים שמגדירים בצורה נפלאה את הז'אנר, מקורותיו, סוגיו וביטוייו באופן שקטונתי לעשות על מנת שאוכל להתפנות לדבר המהנה האמיתי שלשמו אנחנו כאן: דוגמאות!

אבל ראשית אומר שפוסט זה מבחינתי הוא בגדר הקדמה קצרה ובסיסית בלבד לסדרת פוסטים ארוכה ובלתי נגמרת (בתקווה) על הז'אנר שבכל פעם תביא מספר דוגמאות לנפלאותו ולאפשרויות הגלומות בו. אולי כדאי גם להזכיר שבשנת 2011 התקיים מושב הרצאות בנושא סטימפאנק במסגרת כנס בדיון, והקלטתי את כולו. מתישהו אני מתכננת גם לשתף אתכם בתובנות ורעיונות שעלו במהלכו.

כאשר אתר פינטרסט קם וכבש את עולם האינטרנט בסערה בתור "הדבר הבא" אחרי טוויטר, פייסבוק, הבלוגים וכו' או בעצם התחליף להם, היה ברור לי לחלוטין שהוא יהפוך לגן עדן לחובבי סטימפאנק. פינטרסט מאפשר לנו להתפטר מהררי המלל המאיימים להטביע את הרשת העולמית ואת מוחנו ולצלול לחדווה הויזואלית התמציתית והלא דורשנית. חובבי האסתטיקה הסטימפאנקית מבחינת אופנה, לבוש, תכשיטים וכו' אימצו את המרחב המקוון הזה לליבם מהר מאוד, ואחרים – חובבי אומנות סטימפאנקית לסוגיה השונים, מיהרו להצטרף אליהם. וכך קיבלנו כל מיני לוחות שהם באמת תאווה ממכרת לעיניים כגון: Steampunk dreams and Victoriana, Steampunk Inspiration, steampunk dreams, SteamPunk Art ולרוב פשוט סתם Steampunk. אני זוממת ליצור אחד כזה בעצמי. בוא נגיד ששיטוט קצר בלוחות הללו יבהיר לכם היטב מה טבע הז'אנר ואיך הוא צובע מעריצים בני ימינו בצבעי רטרו עסיסיים.

דרך אחרת להתוודע לויזואליזציה של הז'אנר היא באמצעות סרטון ה- CGI הקצר והמקסים הזה, A Gentlemen's Duel, שנוצר ב- 2006 ע"י סטודנט מביה"ס לקולנוע בוונקובר. הוא מתאר את מאבקם של שני ג'נטלמנים על ליבה השופע של אישה אמידה באמצעות רובוטים מונעי קיטור. כי כמובן שזו הדרך ההגיונית לעשות דברים, ואם לא, זו בהחלט הדרך המגניבה! אני בטוחה שרובכם כבר ראיתם אותו כי הוא התרוצץ לא מעט ברחבי הרשת בזמנו אבל תמיד נחמד להיזכר, ואם לא ראיתם אותו – רוצו לראות!

ומשני הג'נטלמנים חסרי המודעות הסביבתית נעבור לליגה אחרת, ליתר דיוק, אל ליגת הגיבורים המכונה – The Union of Superlative Heroes. תארו לעצמכם עולם סטימפאנקי שבו יכולתם לקרוא לעזרה לגיבורים עם שמות כגון: Marquis Le Bat, Stupendous Gent, Empress Amazonia, Arachno Kid, Prince Aqueous, Lord Wolverton ועוד…האמן צ'אט פיליפס יצר סדרת קלפים המתארת את ה- Union הלא קדוש אך היעיל הזה כולל פורטרטים מקסימים וביוגרפיות קצרות. כאן אפשר לקנות את כולם (אם כי במחירים מופקעים). הוממ…היומהולדת שלי מתקרב, אגב:-)

זוכרים שהבטחתי להסביר קצת על מסיכות אב"כ והקשר שלהם לסטימפאנק? טוב, זה יצטרך לחכות אבל בנתיים אתם מוזמנים להתבונן בהתפעלות ביצירותיו של האמן טום בנוול בבבלוג המעולה באופן כללי, מנת ההשראה היומית. בערך מאמצע הכתבה ניתן לראות אותו מתקיף את סוגיית מסיכות האב"כ הסטימפאנקיות בטונות של מגניבות וסגנון שיקי. כדאי להעיף מבט.

והפנינה האמיתית של הפוסט הזאת מגיעה ממש עכשיו: האתר Thrilling Tales of the Downright Unusual הוא אחד מהאתרים המסוגננים ביותר שיצא לי להיתקל בהם לאחרונה. בעצם מדובר באתר שמאגד סדרת סיפורים אינטראקטיביים שיצר Bradley W. Schenck, שעוסק באומנות השואבת במהסגנונות הפרה-רפאליטיים, אר-נובו והאומנות הקלטית (כל אחד מהם סגנון שחביב עליי עד מאוד בפניי עצמו) והיה מעורב גם ביצירת מספר משחקי מחשב. Thrilling Tales שואב מסגנון הסטימפאנק והרטרו-פיוצ'ריזם בהרחבה כדי ליצור חוויה ויזואלית מדהימה עבור חובבי הז'אנרים. ניתן לומר שזה סוג של ספר "בחר את ההרפתקאה שלך" על גבי אתר. ניתן לשמור את מיקומך בקריאת הספר וגם להוריד שומרי מסך וטפטים לשולחן העבודה מכאן. אני מודה ומתוודה שלא קראתי את הסיפורים עצמם ולכן אין לי מושג מה איכותם אבל השיטוט באתר עצמו הסב לי עונג פיוצ'ר-נוסטלגי (יש דבר כזה?) נפלא.

לסיום, הרשו לי להציג בפניכם את השיר האהוב עליי ביותר של להקת הסטימפאנק בהווה, להקה גותית/פאגאנית בעבר, Abney Park. השיר Stigmata Martyr הוא שיר שעוסק בדרך בה אנו ממליכים ומורידים מכסאם כל מיני אנשי שררה דתיים, גורואים ואפילו אלים. אני מניחה שזה שיר שמבקש להצביע על הכוח האדיר שיש בידינו, "האנשים הפשוטים", העם. אולי כדאי שניקח את הלקח הזה גם אל חיינו והתקופה הנוכחית, ולא רק נהנה להאזין לו במסגרת הגותית, האוריינטלית והאפילה של השיר הזה. ראיון קצר עם הלהקה ניתן למצוא באתר החביב Æther Emporium.

עד כאן להיום, אבל לאיפה פנינו מועדות מכאן והלאה? אה, זה ברור, Westward Ho במלוא הקיטור אל עבר חקר מחוזותיו הפחות מוכרים של הסטימפאנק! נתראה בתחנה הבאה!

*ותודה לתומר שי על הסיוע בבחירת השם לפוסט ועל החזקת ידי הוירטואלית בזמן יצירתו.

21 תגובות

  1. kenny 66 · מאי 27, 2012

    כמה הערות ותוספת.

    ההגדרה של ויקי בעייתית. היא מתייחסת בעיקר לספרות. למעשה אפשר למצוא סטימפאנק בטלוויה כבר בשנות ה-60, ב"המערב הפרוע". פול די פיליפו מזכיר את זה כאן:
    http://www.sf-f.org.il/story_1200

    שווה לקרוא גם את ההגדרה של לביא תדהר שהתפרסמה לפני זמן לא רב:
    http://lavietidhar.wordpress.com/2012/05/01/some-notes-towards-a-working-definition-of-steampunk/

    על ראפ סטימפאנקי כבר שמעת? הכירי את פרופסור אלמנטל (לינק מיד) וחפשי גם את יריבו מיסטר ב' הג'נטלמן.

    אהבתי

    • רינת ק. · מאי 27, 2012

      אכן, ההגדרה של הוויקיפדיה בעייתית אבל הסתפקתי בה כי לא רציתי לחפור יותר מידי בהגדרות שונות. לא הכרתי את ההגדרה של לביא תדהר ואת המאמר של פול די פיליפו ראיתי ממזמן ולצערי לא שמרתי את הקישור. ולגביי ראפ סטימפאנקי – אני בכלל בהלם! בקיצור, תודה רבה רבה על הקישורים ואעיין בהם בתשומת לב בקרוב, ואולי הם ייכנסו גם לפוסטים הבאים בסדרה. יצא לך לכתוב פוסט/מאמר בעצמך על הז'אנר מתישהו?

      אהבתי

      • kenny 66 · מאי 28, 2012

        אני לא מרגיש שאני מכיר מספיק בשביל לכתוב על זה.

        אהבתי

  2. marxmus · מאי 28, 2012

    תודה על הביקור בבלוג שלי. כיף לדעת שיש עוד אנשים בארץ שמכירים את הז'אנר של סטימפאנק.

    אהבתי

    • רינת ק. · מאי 28, 2012

      תודה על התגובה:-) והבלוג שלך נהדר! אני רוצה מחצית מהעיצובים שאתה מציג שם עבור הבית שלי…

      אהבתי

  3. marxmus · מאי 28, 2012

    איזה כיף. גם אני ממש נהנה לקרוא את הפוסטים שלך. בעבר חלמתי ללמוד מידענות 🙂
    לגבי הרהיטים שיש בבלוג שלי, החלטתי שהגיע זמן ומהפוסט האחרון תוכלי לראות רהיטים שאני אציע למכירה…. שווה לעקוב.

    אם כבר מדברים על לעקוב, תוסיפי לעמוד הראשי את האופציה של שירות המנויים כדי שגם אלו שאין להם וורדפרס יוכלו לעקוב.

    אהבתי

    • רינת ק. · מאי 28, 2012

      וואו. יופי, שמחה לשמוע! (לגביי הרהיטים). לגביי המידענות, אף פעם לא מאוחר מידי ויש המון חומרים ברשת.

      סליחה על הבורות אבל איפה בהגדרות אפשר להוסיף אופציית מעקב לאנשים שאינם משתמשי וורדפרס?

      אהבתי

  4. marxmus · מאי 28, 2012

    צריך להכנס ללוח בקרה , אחרי זה מראה הבלוג ווידג'טים.
    בוידג'טים צריך לבחור follow blog ולגרור לחלונית של אזור הרצוי.בדרך כלל עדיף לאזור אזור ווידג'טים ראשי. צריך לנסות לגרור, לאשר ואז לראות איפה האופצייה ממוקמת, אם זה לא מתאים אפשר לגרור לאזור אחר.

    אהבתי

    • רינת ק. · מאי 28, 2012

      תודה רבה על הטיפ! הכנסתי את הווידג'ט והיה נראה שהוא מוחק את יתר האופציות בסרגל הצדדי. אבל אחרי שהוספתי כל מיני ווידג'טים מגניבים אחרים (שלא הייתי מודעת לקיומם) זה הסתדר.

      אהבתי

  5. marxmus · מאי 28, 2012

    מעולה

    אהבתי

  6. הילה · מאי 29, 2012

    הי,
    איני מכירה את הז'אנר, אך התמונה המצטיירת מהויזואליזה אליה קישרת מעלה שאלה לגבי מקומם של נשים ותפיסת רב-התרבותיות בסטימפאנק. האם השכיחות של הצגת נשים בהקשר של מחוכים ושמשיות והדומיננטיות של האדם הלבן אינה אלא משאלה חבויה לחזור לימים "הפשוטים" יותר שקדמו למהפכה הפמיניסטית ולתנועה לזכויות אזרח; ימים שבהם נשים ישבו בשקט ונתנו לגברים לפעול ושבהם אימפריאליזם היה ייעוד ולא סיבה לגנאי?

    אהבתי

    • רינת ק. · מאי 29, 2012

      שאלה מעולה. גם אני תהיתי בנוגע לכך לא אחת. האם הצלחת הז'אנר קשורה לא רק לשאיפה לבריחה מהקידמה הטכנולוגית אלא גם מהקידמה החברתית. למעשה זו שאלה כל כך טובה שאקדיש לה את אחד מהפוסטים הבאים בסדרה 🙂 רק רמז מטרים: נשים נהנות מהז'אנר על סממניו השמרניים משהו לא פחות מגברים, ויש אנשים שמנסים באופן פעיל לנסות להרחיב את הז'אנר כדי שיציג לא רק גברים עם אקדחים, כובעי צילינדר ו- goggles ונשים עם שמלות, מחוכים ורובוטי מחמד. עוד על כך … בעתיד 🙂 תודה על תגובתך.

      אהבתי

      • הילה · מאי 31, 2012

        תודה.
        אשמח לקרוא (-:

        אהבתי

      • Lux Aeterna · יוני 9, 2012

        אי אפשר לדבר על נשים בסטימפאנק מבלי להזכיר את girl geniues http://www.girlgeniusonline.com/. אני מודה ומתוודה שלא קראתי (עדיין!) כמעט כלום מנובלת הקומיקס, אבל הסטימפאנק מרהיב.

        אהבתי

      • רינת ק. · יוני 9, 2012

        שמעתי המון על Girl Genius אבל כמוך, עדיין לא הספקתי לקרוא.
        מבטיחה להזכיר אותו בפוסט על נשים בסטימפאנק:-)

        אהבתי

  7. נתן זלדס · מאי 30, 2012

    דימוי הסטימפאנק מיוצג בגרסה אמיתית גם באוסף המחשבים שלי –
    http://www.nzeldes.com/HOC/Adix.htm

    אבל הכי חביב עלי The difference engine של גיבסון וסטרלינג, שבלי אף תמונה מעביר בדיוק את התחושה הנכונה. ואם זכור לי נכון, יש בו כמה נשים פרוטו-פמיניסטיות למדי (והליידי עדה, כמובן).

    אהבתי

    • רינת ק. · מאי 30, 2012

      וואו, איזה יופי של אוסף! ריספקט. לצערי, לא קראתי את הספר המכונן The Difference Engine אבל הוא בהחלט נמצא ברשימת הספרים לקריאה. כן, הסטימפאנק מלא בגיבורות, מהנדסות, ומנהיגות למיניהן. זה חלק מהקסם שלו. שוב (סליחה שאני חוזרת על עצמי), אפרט על כך בפוסט עתידי. תודה על התגובה, נתן!

      אהבתי

  8. נתן זלדס · מאי 30, 2012

    תודה על הבלוג! 🙂

    אהבתי

  9. פינגבאק: ביקורת במשיכת קולמוס: מת ברובו | מסילות המידע
  10. פינגבאק: סטימפאנק ו"כננת האווירונאוט" – מה תלבשו למסע בזמן
  11. רעות · יוני 13, 2021

    נפלא. תודה רבה.

    אהבתי

כתיבת תגובה