חזיונות ויזואליים לנפש – מהדורת יולי, 2011

אז זמן מה הייתי בחזקת נעלמת מהבלוג. ירדתי ממסילות המידע והלכתי לטייל קצת במשעולי החיים. הספקתי בשבועות האחרונים להתחיל עבודה אחת, לעבוד בה שבועיים, להקשיב להדהודי הנפש שלי ולהבין שזו לא העבודה שמתאימה לי כרגע, ולהתחיל עבודה חדשה שמתאימה לי ככפפה ליד. באמצע הספקתי גם לעבור סדנת התפתחות אישית מאתגרת, מעמתת, מרוממת ואינטנסיבית עד מאוד – פיסית, נפשית, רגשית ויש שיאמרו – גם רוחנית. לכן על אף שהבלוג היה שרוי בליבי בכל הזמן הזה, לא ממש התפניתי אליו. על מנת לכתוב את הפוסטים שמתרוצצים לי בראש יידרש עוד זמן מה, ולכן בנתיים אצ'פר אתכם בפוסט נטול מלל כמעט, שיש בו בעיקר חזיונות ויזואליים עבור הנפש. אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות מה התמונות העלו בכם, איזה סיפור טוויתם בראשכם בהקשר אליהן, אילו אסוציאציות צפו מתוכן, ואפילו לחפור ולחקור אודות יוצריהם. זהו תרגיל עבורי ביצירה מסוג שונה כי כי כפי שלא קשה להבין, אני אוהבת לכתוב והרבה. המון. עד להתפקע. אולי הגיע הזמן שאתרגל כתיבה זנית (מלשון Zen), טוויטרית, נקייה מביאורים עד לפרט האחרון. אז הנה, כאן, ברגע מרגש זה, אני פוצחת בעוד מסורת בבלוג, חודשית הפעם. מומלץ בחום ללחוץ על התמונות על מנת שיפתחו בחלון חדש ותוכלו לחזות בהן במלוא הדרן ויופיין. מאחלת לכם מסע מהנה בין האימאג'ים.

אבל אי אפשר בלי קצת מוסיקה ברקע בזמן שמשוטטים במחוזות מופלאים מעיין אלו, אז השיר של המהדורה הוא לא אחר מאשר Todas las Palabras של הפרוייקט של עידן רייכל. מודה, לא הכרתי את השיר עד יום שישי האחרון. נסעתי לי בדרכי חזרה מרמת השרון אל ביתי הרחוק כאשר מקריות קסומה גרמה לי לרפרף אל הרדיו אל תחנת 88FM (בד"כ אני שומעת דיסקים או את הקלטות של תוכנית הרדיו "ציפורי לילה מתפייטות"). נפלתי על תוכנית משובחת בשם קפה 88 של השדרנית איריס לביא, ותוך זמן קצר בקע מהמערכת שלי קול נשי ענוג כמפל, וסחב את נפשי אל מחוזות אחרים: זכים, חושניים, ועשירים ברגש. אז הנה השיר בפניכם ללוותכם במסע:

נתחיל מהתמונה מעוררת ההשראה של היום עם הכיתוב המסתתר בה: "Invite everyone who cared to work on what's possible". אם זה לא שיקוף של מה שמתרחש במדינה כרגע, אני לא יודעת מה כן. אני גאה בעם הזה על ההתעוררות מתרדמת הייאוש והאפטיות, והכניסה למצב של איכפתיות, זעקה, פעלתנות ועשייה. אני סבורה שזה כבר מניב פירות של כנות, פרגון, ואהבה הדדית.

תמונה שמשקפת היטב את תחלואי הקפיטליזם הדורסני שנגדו מוחים ומתאגדים כל מיני מאבקים במדינתו כעת היא הפרסומת הזאת של חברת המכוניות פולקסווגן (כן, אירוני משהו). הפרשנות על אחריותכם:

כמעט כל מי שמכיר אותי יודע שאני מכורה קשות לאומה האירית, אז מפעם לפעם יהיה ייצוג ויזואלי לכך ב"חזיונות". והפעם – על איזה מאפיין משותף עומדת התרבות האירית? לנו אולי קל לענות, אבל מסתבר שלאירים קשה להתמודד עם האמת המרה (והם מעדיפים נגיד לחשוב על היצירה המקומית המפוארת או תחושת תיעוב כלפיי תפוחי אדמה):

אחרי שפתחתי בנימה מרגשת ומשתפכת משהו אני אתדרדר לציניות הבאה ואציג בפניכם את התמונה הצינית של היום. אני בטוחה למדי שאין כל צורך בהסברים.

תמונת הוינטג' של היום היא תמונה שאני בוהה בה הרבה ותוהה מי היו האנשים הללו: מדוע הבחור נראה כעסוק ומתעניין יותר באישה המבוגרת והלא יפה במיוחד לצידו במקום בבחורה הצעירה והיפה? מה פשר המבט הנוקב ששולחת אותה בחורה צעירה ויפה אל הצלם המסתורי שהפר את שלוות בית העץ? ומה שותה האישה המבוגרת שמעניין אותה הרבה יותר מכל סביבתה? ולמה לכל הרוחות והשדים לתלות ציור על קיר חיצוני של בית ובתוך בית מעץ? המון שאלות. אני מניחה שתוכלו לחשוב על עוד כמה גם כן (כמו: היכן מסתתרים החייזרים בתמונה? איך אני מעיזה להעלות אימאג' כלשהו שאינו כולל ערפדים או זומבים? ואיך זה הגיוני שנראה שהם מעשנים סיגריות רגילות בלבד?)

ואיך אפשר מבלי תמונת WTF ססגונית שתפאר את הפוסט. פרס בצורת הערכתי האינסופית יינתן למוצא הישר של הסיבה לקיומו של הפסל הסביבתי התמוה הזה:

אגב, אם חפצה נפשכם בעוד תמונות משובבות, אתם מוזמנים לעיין באסופת הקישורים והתמונות הנהדרת העונה לשם "מגזין הקישורים הסמויים מן העין" שמחבר בקביעות מורי ורבי עמי סלנט.

בכך תמה מהדורת יולי של חזיונות, נתראה באוגוסט:

מודעות פרסומת

5 comments

  1. Oded Raz · יולי 30, 2011

    נהנתי מאוד, תודה על הפוסט!

    אהבתי

  2. סבטה אשכנזי · יולי 30, 2011

    את תותחית, מדהימה, התמונות ששמת כאן מדהימות ועל כל אחת ואחת אפשר לדבר שעות. הראשונה הכי דיברה אלי כי היא מראה איך קבוצה עובדת ביחד בכיף וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, מפתחת את העסק שלי ביחד עם קבוצה של אנשים מדהימים.

    אהבתי

  3. רינת ק. · יולי 30, 2011

    עודד וסבטה – תענוג לקבל תגובות כאלו:-)
    סבטה, אני מאוד מזדהה עם מה שאמרת, ובאמת הדרך הנכונה לפעול בחיינו היא מתוך שיתוף פעולה וצמיחה משותפת והנאה מהעבודה ולא רק עשייה כדי לצאת מידי חובה או מתוך תחושת כפייה. שמחה לשמוע שכך זה עבורך והמון בהצלחה עם העסק! 🙂

    אהבתי

  4. פרנק · אוגוסט 3, 2011

    אהבתי מאוד את התמונה של פולקסווגן. אני אוהב יצירתיות שמתועלת לכיוונים סוריאליסטיים. ולכן אני גם אוהב את הבלוג הזה:
    http://onesurrealistaday.com/

    אהבתי

  5. יוליה · אוגוסט 4, 2011

    המדהים הוא שהשיר הזה מתנגן אצלי בראש כבר איזה שבועיים… אוהבת אותו מאז שהוא יצא ולאחרונה פשוט לא מצליחה לעשות סוויצ' ממנו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s