קישורי דרך – 02.07.11: נסתרים שבילי הזהב של הרשת

בתקופה האחרונה אני מבלה לא מעט זמן בנסיעות ברחבי הארץ. כבר התוודיתי בפוסטי שובל שיר שלי (שטכנית יש רק אחד מהם בנתיים, אבל למה להיתפס לקטנות?) שאני אוהבת לשקוע בעולמות שהמוסיקה טווה מסביבי בשעת הנהיגה, שלוקחים אותי הרחק מהכיעור ההתנהגותי של אחרים, מהפקקים, מתיקוני הכבישים שנמשכים כבר מזה כמה מאות, ובכלל מההוויי היומיומי. בשבילי לא עובד כל כך הקטע של לחייך לנהג שמצפצף אליי כמו הייתי חירשת אילמת, אלא יותר עוזר לי לפצוח בשירה ווגונית*, ולהתנתק מיתר העולם. ברגעים אלו אני שמחה במיוחד על כך שמאזדה טרחה ליצור שיריון פח על מנת שיגונן עליי מתאונות ויגונן על אוזניי יתר העולם מהתאונה המוזיקלית הזאת. ככל שהשיר בו מדובר מעלה בי יותר רגשות, אסוציאציות, ובעיקר – נוסטלגיה, כך שירתי הופכת נסערת יותר, מרובת ניואנסים, חריקות וקושי לנשום (אלמנטים שלא בדיוק תורמים לתוצאה הסופית). במיוחד בעייתי הדבר כאשר מדובר בשיר שהוא בשפה שאינני מבינה או יודעת לדבר כמו צרפתית, אבל לרוב אינני נותנת לעובדה פעוטה זאת להפריע לי. מדוע אני חולקת עימכם מעשייה זו? משום שבנסיעה מוזיקלית מהסוג שתואר כאן זה עתה החלטתי על כתיבת פוסט זה. וההסבר…בפסקה הבאה.

אינני זוכרת מתי נתקלתי לראשונה בתור אישה בוגרת בשיר הפתיחה של "ערי הזהב הנסתרות". מה שבטוח הוא שכאשר הקשבתי לשיר מחדש הציף אותי גל עצום של נוסטלגיה ונשא אותי אל עבר עולם היסטורי זהוב של מסתורין, הרפתקאות, מסעות חוצי יבשות, תמימות ילדותית, חברות אמת, חדוות ההתנסות, מלחמה ברשע, וטכנולוגיה מתקדמת מידי לתקופה. במילים אחרות, לא זכרתי ולו דבר מהעלילה הספציפית של הסדרה אבל זכרתי היטב איך הצפייה בה, מרותקת, כילדה, גרמה לי להרגיש. והיכולת להרגיש את החוויה הזאת שוב דרך החוטים העדינים של המוח ששלחו דרכי רטטי התרגשות והשתאות, בכל הקשבה, מכורח זכרונות עלומים כלשהם – הדהימה אותי. כשצפיתי בפתיח ממש הרגשתי את הרוח הנושבת בשערו של אסטבאן, את העוצמה האדירה של קפיצתו הרוחנית מהצוק הנישא אל עבר הלא הנודע, את הכיף המשחרר של טיסה בציפור הקונדור הזהובה ביחד עם חבריו הטובים זיאה וטאו, ואת העולם הנפרש בפניהם ובפניי על שפע הבטחותיו. אז באחת מהנסיעות האחרונות שלי הקשבתי לשיר שוב, הודיתי סופית בכניעתי לנוסטלגיה, והחלטתי שאני חייבת לצפות בסדרה שוב. וגם החלטתי שבאמת הגיע הזמן לכתוב משהו שוב, אחרי הפסקה מסוימת, ולו כדי לחלוק עימכם את ההחלטה הכבירה הזאת. אם אתם ילידי שנות ה-80 כמוני שגדלו על ברכי הסדרה אל תפספסו את ההזדמנות לחוות את התחושות הללו וצפו בשיר הפתיחה עם התרגום הפיוטי לעברית. מומלץ גם לקרוא את הטור של "קאלט דה בולשיט" של יוני בינרט שהוקדש לסדרה ולשיר הפתיחה.

בניגוד לפוסטי קישורי הדרך הקודמים, זהו אינו פוסט מתוכנן במיוחד. לא מסתתר מאחוריו איזה מסר חשוב שיש לי להעביר בנוגע לספריות, מכונות כתיבה או אנשים משועממים שאוהבים לשחק טניס על גבי כנפי מטוסים קלים. מדובר פשוט בכמה וכמה קישורים ועניינים שהצטברו על שולחן המערכת שהחלטתי לא לאגור אצלי אלא לחלוק אותם עימכם. למען האמת, יש ברגע זה ארבעה פוסטים שונים שמתחרים ביניהם על תשומת ליבי ועל רצונם לבקוע לאוויר העולם קודם. העניין הוא שכל אחד מהם דורש מחקר והשקעת זמן רב ולכן מלאכת הכתיבה עצמה מתעכבת. אבל אני די מסוקרנת בנוגע למי מהם יגיע אל קו הסיום ראשון. בכל מקרה, אתם מוזמנים בתגובות ולהביע את משאלותיכם בנוגע לאיזה פוסט הייתם רוצים לראות אותי כותבת. אז מבלי להתמהמה עוד, בואו ניגש למסענו בשבילי הזהב הנסתרים של הרשת ומי יודע אילו אוצרות נגלה בסופם?

1. כידוע בימינו יצירתיות אמיתית היא מצרך נדיר, בעיקר בכל הנוגע למוצרים מסחריים. גוגל מחקה את הצלחת פייסבוק, חברות אחרות מנסות לחקות את הצלחת אפל, ויוצרים בתחום הקולנוע והטלוויזיה מעתיקים סיפורים שכבר הופיעו בעבר בספרי קומיקס, משחקי מחשב וספרים בשלמותם ופשוט ממירים אותם לפורמט אחר. זה הרבה יותר זול ופשוט מלהעסיק תסריטאים שבאמת יצטרכו לחשוב ולהמציא משהו חדש ולא מוכח. לרוב התוצאות יוצאות מביכות, שטחיות, פשטניות וגורמות למקור להיראות כמו אפוס רחב ידיים מרשים ומעמיק אפילו אם מדובר ב- doom2 (למי שלא מכיר, משחק אקשן ישן שמטרתו לפוצץ כל מה שמעיז להבליח למולך). יש כמובן יוצאי דופן כמו הסדרה המושקעת של HBO "משחקי הכס" שטרם התחלתי לראות אבל כל העדויות מצביעות על כך שהיא עיבוד נאמן לספרים המקוריים המורכבים עד אימה, ויש שביעות רצון מהעיבוד אף בקרב המעריצים האדוקים. למרות שזאת מגמה שאיננה בדיוק חביבה עליי, אני חייבת לציין שיש משהו בהצעותיו של הבלוגר הזה להפיכת אגדותיהם של האחים גרים לעיבודי קולנוע (*לא זמין כבר אבל כאן וכאן יש הצעות). הוא מתאר את האגדות שיעברו היטב לפורמט של המסך הגדול, כיצד כדאי לעבד אותן ומי יכול ליצור חזיון מרהיב מהן (רמז: הוא נוקב בשמותיהם של כריסטופר נולן, פיטר ג'קסון ואחרים בתור בימאים מתאימים – במילים אחרות: יש לו טעם טוב, יקר, ולא בדיוק מציאותי). הפוסט שלו הוא בדיוק התירוץ שהייתי צריכה כדי לפרסם כאן עוד כמה קישורים נפלאים העוסקים באגדות. האמן אנדראס קראף יצר עבור עבודת הגמר שלו ספר קסום של איורי אגדות האחים גרים. הספר בגרמנית וחלק מהאגדות אינן מוכרות לקורא הישראלי המצוי אבל רובן כן: הנזל וגרטל, כיפה אדומה, עוץ לי גוץ לי, היפייפיה הנרדמת, רפונזל, החתול במגפיים, סינדרלה, שלגייה ועוד…לעומת איורי הצבעוניים, המשעשעים והמפורטים של אנדראס היה מי שהחליט לתמצת את האגדות שגדלנו עליהן למשוואות מתמטיות פשוטות כחלק מקמפיין פרסומי לצעצועים. זה מצחיק וגאוני, וחבל שאין עוד מהן. ואם כבר עיבודים ויזואליים לאגדות המוכרות לנו מסרטי דיסני אז הצלמת המפורסמת אנני לייבוביץ צילמה ידוענים שונים בתור דמויות ראשיות במעשיות-עם אלו. כך ניתן לראות את קווין לטיפה בתור אורסולה המרשעת מבת הים הקטנה, את וופי גולדברג בתור הג'יני מאלאדין, את סקרלט ג'והנסון בתור סינדלה הבורחת מהנשף בחצות, את ביונסה בתור עליסה בארץ הפלאות, ואפילו את דיוויד בקהאם בתור הנסיך של היפייפיה הנרדמת (ואלו מכם שקראו את סדרת הקומיקס הנהדרת Fables יודעים שהוא לא בדיוק טרח לשמור על בלעדיות).

2. דף האינטרנט "לסביות שולטות בעולם שלי" נוצר כאקט מחאתי כנגד דף הומופובי ישראלי שמחה נגד לסביות שכידוע מחריבות את העולם בשיטתיות ובזדוניות כי אין להן דברים טובים יותר לעשות עם זמנן הפנוי (גם כן לא זמין כיום). כן, שם הדף הינו מחווה לשיר של קוואמי, וכן, אחרי שהצליחו לגייס כמות רבה של לייקים ולהעיף את הדף ההומופובי מהרשת הן פנו לפרסום תכנים וטקסטים לסביים משובחים ופופ-קולטוצ'וריים. בין היתר הן תרגמו טקסט מרתק מהבלוג האנגלי "ניקל במכונה" שמתאר את חיי הלילה הלונדוניים של לסביות בריטיות בשנות ה-60 ואף לפני כן. במרכז החיים הללו עמד מועדון הגייטווייז שאף כיכב בסרט הקאלסי "רצח האחות ג'ורג'". המועדון האקסקלוסיבי איפשר לנשים שאהבו נשים ולבישת מכנסיים (שומו שמיים!) באותה תקופה לפעול לפי צו ליבן ולבלות עם נשים אחרות ללא הפרעות. ניתן רק לקוות לפרסום של עוד טקסטים מרתקים כאלו בהמשך בדף. ואם כבר מדברים על היסטוריה לסבית, הטאמבלר הנהדר Vintage Lesbian אוסף מרחבי הרשת תמונות של נשים לסביות מהעבר. בין אם מדובר בהצגת זוגות לסביים מהעבר, נשים שהתלבשו בבגדי גברים, תמונות שרק רומזות למערכת יחסים לסבית שאולי לא העזה לעלות לפני השטח, ואפילו תמונות ארוטיקה ועירום של לסביות – הכל מוצג בסגנון עתיק, מעוצב כמו אלבום תמונות נדיר שמישהי טרחה להעלות לרשת, והוא פשוט די תאווה לעיניים בהנחה שמחבבים דברים כאלו. אני אישית מודה בחיבה עזה לווינטג' לסבי ואפילו כתבתי על כך פוסט שלם בגלגולי הקודם כבלוגרית העונה לכינוי "ליידי קילדר" – אתם מוזמנים לקרוא גם את הפוסט ההוא, הוא היה די מוצלח אם אני יכולה להעיד על כך בעצמי.

3. ובפינת "ביזאר השיער" של היום: מסתבר שיש תחרות בינלאומית העוסקת ב…שיער פנים של גברים (בכל מקרה, לא ראיתי נשים שנרשמו לתחרות, למרות שזה היה יכול להיות נועז ומעניין). לא תאמינו איזה קטגוריות לזכייה יש שם: שפמים בסגנון דאלי או אימפריאלי (קיסרי), זקנים בסגנון פו מאנצ'ו, מוסקטרים, וורדי או גאריבלדי. כמובן שהשוס האמיתי הוא התמונות למעלה שנראות כמציגות אנשים שיצאו היישר מהמאה ה-19, אחרי שיובאו במיוחד לאחר סשן סוער של שירה בציבור יחדיו עם היידי בת ההרים בשווייץ. הזוכה בתחרות השנה, למקרה שתהיתם, הוא אלמר וייזר הגרמני, 47, בעל הזקן האקספרסיוניסטי-סוריאליסטי שנראה כבעל אישיות מגובשת משל עצמו.
הו, מיהם אותם אנשים מוזרים שמשקיעים את כל זמנם ומרצם בשטויות מסוג זה? אם זה מה שאתם חושבים אני תוהה איך הייתם מגיבים על משפחת סאטרלנד. שבעת אחיות המשפחה היו בעלות שיער ארוך. לא, אתם לא מבינים, לא ארוך רגיל…ארוך ככה. אף הן חיו במאה ה- 19 ואף הופיעו במסגרת מופעי שוליים כאלו ואחרים. אם היו חיות בתקופתינו אני בטוחה שהייתה נוצרת בעיה קטנה בתור למקלחת, מצד שני היו מרצות מאוד חברות שמוכרות תכשירים לשיער. מי יודע, אולי אפילו היו עומדות בראש קמפיין. בכל מקרה, מי שמעוניין להרחיב את ידיעותיו אודות האחיות סאטרלנד ו-"מפלי התלתלים" שלהן יכול לקרוא עוד כאן וכאן.

4. אנחנו נשארים בערפיליי העבר המסתוריים. אותי תמיד מעניין לראות כיצד מושג היופי השתנה מדור לדור במערב וכמו כן כיצד נושאים כמו אופנה, איפור, סידור שיער, ומשקל הגוף תפסו צורה שונה באופן דרמטי בתקופות היסטוריות שונות. טאמבלר מהמם נוסף שמקדיש את עצמו לתמונות מן העבר הוא Hotties from History. לצערי הוא אינו מתעדכן מאז מרץ, אבל בזכות יופיו ועיצובו המסוגנן הוא זוכה למקום של כבוד בפוסט הזה. אחרי הכל, בלי בלוגים כאלו, איך היינו יודעים שכך נראה יוזף סטלין בצעירותו? הטאבלר מספק תיאור של דמויות היסטוריות מוכרות ובלתי מוכרות כאחד. בין דמויות כמו פרידה קאלו, ג'יימס ג'וייס, וטסלה ניתן למצוא גם אנשים מסקרנים שעליהם לא שמענו מעולם. ואם זה לא מספיק לכם אז הבלוג Bangable Dudes in History ששמו די מרמז על תוכנו מספק גם תרשימי עוגה נאים שמציגים מדוע הייתן רוצות לבכות על כתפי הבחורים ההיסטוריים הללו ולזכות לחיבוק מנחם ואולי יותר מכך. אותו רעיון ניתן למצוא בטאמבלר Let's Get Jiggy with Civil War Dudes. כאן באמת השם אומר את הכל.

ואפרופו בלוגים מסוגננים בעלי ניחוח של נייר מתקלף, אחד מהבלוגים הכי מוזרים אך מגניבים שנתקלתי בהם לאחרונה הוא The National Night Stick המתאר את חיי הפשע, האקצנזטריות, הספורט וההימורים במאה ה-19. הוא מעוצב בסגנון של עיתון ישן ומציג ידיעות חדשותיות בנושאים אלו המלוות באיורי עיתון אפרוריים ובסגנון כתיבה ההולם את התקופה.

5. אני לא יודעת כיצד אתם מרגישים כלפי פאולו קואלו. אם אתם כמוני, וקראתם את האלכימאי בגיל ההתבגרות, התלהבתם, וככל שעבר הזמן הבנתם כמה המסרים שלו הם העתקה בוטה ושטחית של מיליון תורות ואמונות אחרות וגיליתם חוסר רצון לגעת בספר נוסף שלו אי פעם, אז אני מבקשת ממכם בכל זאת לגלות איפוק בכל הנוגע לאייטם הנוכחי. נכון שהסרטון הזה נוצר כחלק ממאמצי הפרסום לספרו של קואלו The Aleph ("האלף". כן, האות הראשונה בשפה העברית) אבל זה לא סיבה להחרים אותו. הסרטון יפה בפניי עצמו – הוא מסע מרהיב ומסחרר שבו שואבים אותנו מחזיון ויזואלי אחד למשנהו בליווי של מוסיקה מהפנטת וחודרת. אני מניחה שזה סוג של משל על מחזוריות החיים. כמו מרבית ספריו של קואלו, מדובר במסר מרודד אך אפקטיבי.

6. הקישור הזה היה אמור להופיע באיזה פוסט עתידי מתוכנן אבל הוא כל כך מגניב שלא הצלחתי להתאפק. וחוץ מזה, הייתכן פוסט קישורי דרך שלי מבלי אזכור כלשהו לספריות? אך לא מדובר ב-"סתם" עוד ספריה שגרתית אלא בספריה העונה לשם המכשף "The Conjuring Arts Resource Center". כן, אתם לא טועים, זוהי ספרייה שמכילה אך ורק ספרי כישוף ואזוטריקה. תחשבו על הספרייה של ג'יילס או על הספרייה בהוגוורטס. אז עכשיו אתם יכולים לעשות גיחה קלה לניו-יורק ולבקר בספריה מציאותית לחלוטין כזאת. 11,000 ספרים מתקופות שונות העוסקים בהיסטוריה של הקסם, בהיפנוזה, בתעלולי כישוף במה, בכוחות על טבעיים ובכל הדברים הקשורים בכך. הספריה היא מרכז תרבותי וחברתי שלם המכיל גלריות, תערוכות, וכל מה שרציתם לדעת לגביי הודיני. לא רק זאת אלא שהם מסייעים לילדים מרקע בעייתי או כאלו המאושפזים בבתי חולים להתחבר לפוטנציאל הכישופי שלהם וללמוד את אומנויות הבמה. אגב, הפרוייקט הזה מכונה בשם המפתיע: "Hocus Pocus Program". אתם יכולים לקפוץ לביקור וירטואלי קצר באתר שלהם או לצפות בסרטון הנהדר שיצרו על הספריה.

7. ולסיום, אזהרה: אם אתם מתנגדים או מרגישים בחילה לנוכח שימוש בפוחלצי חיות לצורך אומנות, לא כדאי שתכנסו לקישור הזה. האמן אנריקו גומז דה מולינה לוקח פוחלצי חיות ורוקח מהם תרכובות של חיות אחרות, ויש שיגידו – מפלצות חדשות, שנראות כאילו יצאו עכשיו מסיוטי הלילה, מעולמו של הארי פוטר או מציוריו של הירונימוס בוש. עוד יצירות שלו כאן וכאן. אבל הוא איננו היחיד בעל תחום העניין ה…ייחודי הזה. גם סרינה ברואר מגדירה את עצמה כמטפלת בצרכיהם של מומחים אניני טעם המתעניינים בהרכב האלכימי של השילוב בין הטבעי לבלתי טבעי. היא מדגישה שאף אחת מן החיות המופיעות בעבודותיה לא נהרגו בשם האומנות, ולמעשה היא חובבת חיות מושבעת. בתור חנונית של מדע וביולוגיה היא משלבת את חיבתה לעולם החי (אותה היא מביעה גם בפעילות התנדבותית של הצלה ושיקום של חיות בר) יחד עם חיבתה לביזאר. היא אומרת שהיא קוראת לזה אומנות ושהקהל יכול לראות בכך מה שברצונו. היא רואה ביצורים מתים את אותו יופי שהיה בהם בזמן שחיו (אני בטוחה שיש פסיכולוגים שיכולים להסביר את העניין טוב יותר ממני), ומשווה זאת לשימור ולהצגה הפומבית של שרידי הקדושים בכנסיות קתוליות ברחבי העולם. היצירות שלה מוצעות למכירה למקרה שתרצו לגרום לדודה כלשהי לחלוף התקף לב בעת קבלת מתנת היומהולדת השנתית.

* המערכת מבקשת להדגיש שאני לא באמת שרה כל כך גרוע. זה היה רק לשם הנופך הדרמטי:-)

מודעות פרסומת

2 comments

  1. מאיה · יולי 3, 2011

    רשימה מדהימה ומרתקת!
    כרגיל, התעלפתי מהעושר של הקישורים.
    ויקח לי חודשים לחפור בהם:-)

    אהבתי

    • רינת ק. · יולי 3, 2011

      תודה מותק! 🙂

      זה בסדר, גם אני מפרסמת דברים כדי לזכור לחפור בהם מידי פעם בפעם…

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s