משק כנפי ההוליסטיות – חלק ב': מערכות יחסים

עם כל הברדק הקוסמי המתרחש בספר, קצת קשה לשים לב לעובדה מטרידה: הוא מתאר עולם בו מערכות היחסים מתאפיינות בבדידות איומה ובמניפולטיביות; הדמויות בספר מתמקדות בצרכיהן, ומנסות לתמרן אחרים לשרת צרכים אלו. רוב האנשים בספר לא חולקים את חייהם ואהבותיהם עם אנשים אחרים, לא באמת, והתקשורת ביניהם מתבססת על שקרים ותמרונים מילוליים.

גורדון, למשל, עוסק בתקשורת מילולית כל הזמן אבל לא באמת יוצר קשר; הוא זקוק לדיבורים על מנת לחשוב ולתעד את התהליכים המחשבתיים והיצירתיים שעוברים בראשו, אבל הוא לא באמת יוצר תקשורת דו-כיוונית. הוא לא מקשיב לצד השני של השיחה, ולכן הטכנולוגיה של המזכירה האלקטרונית יכולה בקלות להחליף את האוזן האנושית.

ריצ'ארד נמצא במערכת יחסים עם סוזן, אחותו של גורדון, אבל למעשה מבלה את מרבית זמנם ביחד כשהוא עסוק בדברים שבאמת מעניינים אותו: מוסיקה, מחשבים, החיבור ביניהם, ותעלומת הספה התקועה – אהבות שסוזן לא באמת חולקת איתו, או מגלה כלפיהן סבלנות רבה. כשהוא אינו עסוק בדברים האלו, הוא מוטרד בפיוסה של סוזן לגביי שלל התחמקותיו מפגישות עימה – המכוונות והלא מכוונות. אפרופו מניפולטיביות, ריצ'ארד שעבר כמה וכמה עבודות לפני שהגיע לעבוד אצל גורדון מספר כי פוטר מעבודתו כמטאטא רחוב כי טאטא את כל הלכלוך לחלקתו של מטאטא רחוב אחר!

מייקל וונטון-ויקס הוא דמות שכל מטרתה היא ללגלג על אנשים מיוחסים, ומפונקים החסרים כל תוחלת או אופי אמיתי משל עצמם- בדומה לאקדמאים התקועים בזמן ובקפריזות שלהם בקיימברידג'; הוא יוצא לארוחות צהריים עם אנשים שהוא מעוניין להתחנף אליהם, אבל לא מוצגת בפנינו אף מערכת יחסים טובה באמת בחייו (אביו נתן לו לעשות שטויות כעולה על רוחו מבלי לשים לב למה הוא באמת עושה, אימו העמידה אותו במקומו והעבירה את ניהול העיתון לידי מישהו אחר בלי הרבה סנטימנטים). זהו גם המקרה של רג', שנראה שמסתובב בקמפוס של קיימברידג' בפיזור דעת, ואף אחד אפילו לא שם לב שהוא מתגורר שם כבר מאות שנים!

למעשה, מערכת היחסים היחידה העשירה בניואנסים ומלאת חיבה מוסווית, היא מערכת היחסים המוזרה בין דירק למזכירתו; נראה כמעט כאילו מדובר במערכת יחסים רומנטית, שכן היא מאופיינת בתלות הדדית. ג'אניס פירס, מזכירתו של דירק, איננה מסוגלת לעזוב אותו על אף שאינו משלם לה, והוא אינו מסוגל לעכל את העובדה שהיא עלולה לעזוב אותו. היא גם מפעילה עליו מניפולציות מהסוג שניתן למצוא במערכות יחסים רומנטיות, כמו לעזוב ולחזור רק כדי שישים לב שעזבה.

אדמס מתאר כל זאת באמצעות חוש ההומור המלגלג, הדק ומלא החמלה שלו. הוא מניח זרקור על האבסורדיות והגיחוך הקיימים במעשיהם של בני האדם, המתרוצצים מפה ולשם במאמציהם הנואשים להגיע לשלוות נפש והגשמה. יחד עם זאת, הוא כותב מתוך חיבה והערכה למאמצים אלו, ואולי אפילו מתוך רצון כמוס שיגיעו ליעדם.

בסרט לעומת זאת אנחנו רואים תמונה שונה למדי: רג' ומייקל וונטון-ויקס אינם מופיעים בסרט, שדווקא מתמקד באלמנט של מערכות היחסים במידה ניכרת ובונה אותן בצורה שימשיכו לשעשע ולהתפתח לאורך זמן. מערכות היחסים העיקריות המופיעות בסרט הן אלו שבין דירק וריצ'ארד, וריצ'ארד וסוזן. ואגב, אנקדוטה: מערכת היחסים בין סוזן וגורדון הפכה ממערכת יחסים של אח ואחות בספר למערכת יחסים של אקס ואקסית בסרט – קריפי.

נתחיל דווקא בקשר שבין ריצ'ארד וסוזן: לכאורה, הקשר ביניהם בסרט לא הגיוני בעליל; בספר ריצ'ארד הוא עובד חשוב בחברה של גורדון, אחיה של סוזן. בסרט, לעומת זאת, הוא לוזר חסר בטחון עצמי שאינו עובד כבר חצי שנה. בספר סוזן היא צ'לנית קלאסית ולפיכך אהבתו העמוקה של ריצ'ארד למוסיקה מחברת ביניהם באופן הגיוני. בסרט סוזן היא רופאה מצליחה ומתוחכמת, דבר שאין שום לו קשר לעולמו הפנימי של ריצ'ארד. אבל, בכל זאת, דווקא משום שסוזן של הסרט היא דמות יותר עמוקה ומעניינת מסוזן של הספר, מערכת היחסים בסרט עובדת ונראית אמינה יותר. אגב, ייאמר לזכות הסרט שהליהוק של ריצא'רד מדוייק לחלוטין – הוא מתואר כאיש צעיר, גבוה, רזה וזוויתי, ודארן בויד עונה על הגדרות אלו בדיוק.

ריצ'ארד של הסרט יוצא שמוק אמיתי בכל הקשור להתייחסות שלו אל סוזן (בספר לפחות יש לו את התירוץ של השתלטות הרוח עליו בחלק מהזמן): הוא כותב לה מכתב פרידה זועם, חושד בה שהיא בוגדת בו, ואינו משקיע בה או בעצמו מאמצים; אבל בכל זאת, סוזן המתוחכמת והרגישה של הסרט אומרת לו באחד מהקטעים היפים של הסרט שלא איכפת לה אם איננו מועסק, יוצא מהבית או אפילו מתרחץ; היא אוהבת אותו בכל מקרה, ומקבלת אותו כפי שהוא. אולי ניתן לבקר את זה שסרט מתקופתינו בוחר להציג מערכת יחסים אנכרוניסטית משהו שבה האישה היא התומכת והמבינה והמקבלת והגבר יכול לעשות מה שעולה על רוחו, אבל איכשהו זה עובד ואפילו מאוד רומנטי, הרבה בזכות המשחק המוצלח של הלן בקסנדייל.

הקשר בין דירק לריצ'ארד הוא המקום בו הסרט באמת מתבלט; אני מקטלגת את הקשר ביניהם כשייך לסוג של חברות גברית חדשה (bromance) שאותה ניתן לראות היום בטלוויזיה הבריטית והאמריקאית וגם בקולנוע. דוגמא ברורה לכך היא מערכת היחסים בין שרלוק ו-ווטסון כפי שהיא מוצגת בעיבוד המחודש של סטיבן מופאט.

דירק של הסרט הוא עדיין ממזר מניפולטיבי (אפילו יותר מאשר בספר), שמשתמש במיני תחבולות שונות ומשונות במטרה להוציא כסף מריצ'ארד; הוא נראה שונה בתכלית מהדמות בעלת המותניים העבים, העור הרופף והאדום, המשקפיים עבי המסגרת וחוש הביגוד הביזארי והלא-מתואם לחלוטין המתוארת בספר. בסרט דירק לבוש מעיל רוח קלאסי של בלשים, מסמורטט משהו, וביגוד די קלאסי ואנכרוניסטי. הוא רזה, עם שיער פרוע, בעל זיק פרוע בעיניים, נלהבות ויכולת ורבלית מדהימה אבל הדימיון בין דירק של הספר ודירק של הסרט נשאר בדברים החשובים ביותר – האקסצנטריות, ההתלהבות המדבקת, והיכולת לגרום לשטויות שהוא פולט להישמע הגיוניות לחלוטין.

מערכת היחסים בין דירק וריצ'ארד בסרט מתאפיינת בסוג של מודעות בלתי נינוחה לאפשרות של קשר רומנטי בין שני גברים. זה מתחיל בשפה הבלתי מילולית המבטאת את הקשר ביניהם: הם נוטים להיכנס יחדיו דרך דלתות, להיתקע זה בזה ולהיחלץ לא בלי מאמץ. דירק אף מבקש מריצ'ארד שיעזור לו לפשוט את סרבל העבודה שהוא לובש, דבר שריצ'ארד עושה בחוסר נוחות מודעת. זה ממשיך בכך שאחרי הפיצוץ בתחילת הסרט, ריצ'ארד מניח את ידו ליד גופו של דירק, לכאורה בלי משים, ודירק מתגלגל עליה, ורק לאחר זמן מה (קצר, אבל המון במונחי סרט), ריצ'ארד מוציא את ידו מתחת לדירק. גברים – בחיים האמיתיים ובמדיה – לרוב מודעים לקירבה הפיזית ביניהם ומנסים לשמור על מרחק מגע ההולם את התרבות שממנה הגיעו. ריצ'ארד ודירק של הסרט נוהגים בפירוש באופן החורג מגבולות נורמות הקירבה הפיזית המקובלות בתרבות הבריטית/אמריקאית. לכך נוספות גם ההצהרות בע"פ:  דירק הטורח לציין שאיננו יודע האם גורדון מעורב עם הנרי החתול שכן הוא אינו יודע כלום על נטיותיו המינית של גורדון – מבחינת חתולים או מבחינות אחרות. אולי זה מצחיק לומר את זה בהקשר זה, אבל זה נראה לי גם כרמז לכך שסטרייטיות אינה הדרך היחידה בחיים.

ההתייחסות המובהקת ביותר לעניין עולה כאשר דירק אומר לריצ'ארד שבתור הטרוסקסואל מוכח (דבר שרוב הגברים לא טורחים לציין בד"כ), הוא חייב לומר שגורדון הוא גבר מושך ביותר (עוד משהו שגברים אינם נוהגים לציין). כל זאת מוביל למסקנה שאם פעם  הומוסקסואליות הייתה בגדר נעלם מהמסך, דבר שלא מדברים או מתייחסים לקיומו, הרי שכיום בטלוויזיה הבריטית מתייחסים להיעדרה או לחוסר קיומה במערכות יחסים בין גברים. בנוסף, מעניין לציין כי מערכת היחסים בינם מתאפיינת בורבליות רבה, בניגוד למיתוס הקלאסי על הבלשים המסתוריים והשתקניים של העבר.

אני מניחה שמטרת חוסר התעסוקה של ריצ'ארד בסרט היא ליצור את הרקע לשותפות בלשית בינו לבין דירק, ובכך לאפשר את המשכיות הקשר ביניהם לאורך זמן, כפי שנדרש עבור סדרה. זאת בניגוד לספר, בו ריצ'ארד מופיע רק בספר הראשון בסדרה. יהיה מעניין לראות כיצד מערכת היחסים העסקית ביניהם תוסיף לרבדים שהופיעו בסרט הזה, שהוא למעשה סוג של פיילוט לסדרה.

כדי להמשיך לחלק הבא, לחצו כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s