משק כנפי ההוליסטיות – חלק ב': טכנולוגיה

ייתכן כי האלמנט הכי מעניין ומסקרן בספר הוא התייחסותו לטכנולוגיה. כבר בהקדמה מפרט אדמס (חובב טכנולוגיה מושבע, מראשוני המשתמשים באימייל ומעריץ של חברת אפל) באלו טכנולוגיות השתמש בעת כתיבתו. אך למרות חיבתו העזה לטכנולוגיה, הספר נוקט דווקא גישה ביקורתית ומלגלגת כלפיה. למעשה, הוא מפרט כיצד הטכנולוגיה עלולה לדרדר בני אדם לשאננות-יתר, לריפיון, התנוונות ותלות מוגזמת בה. נראה שאדמס מדגיש בספר דווקא את חשיבות כוח ההמצאה והדמיון האנושי ומעביר את המסר שלא ניתן להחליף את היכולות הללו בטכנולוגיה. אני תוהה כיצד היה מגיב אדמס לו היה חי היום, בתקופה בה טכנולוגיות-מייתרות-אדם שכיחות הרבה יותר מאשר בתקופתו?

התוכנות שריצ'ארד יוצר עבור החברה של גורדון (טכנולוגיות וויי-פורוורד) הן דוגמאות בולטות לכך: מטרת התוכנה הראשונה שריצ'ארד הגה – "היגיון" – הייתה להחליט דברים בעבור אנשים; היא מיינה וניתחה את כל העובדות הרלוונטיות והצביעה על ההחלטה הנכונה בשביל אותם אנשים שהתעצלו לחשוב בעצמם. התוכנה נכשלה משום שהיא הצביעה על החלטות נכונות שבני אדם לא היו מעוניינים בהן, אולי כי התעצלו מידי ליישמן. גורדון הצליח לחשוב על פתרון יצירתי לכך והכין תוכנה שבמסגרתה הלקוחות יגדירו מראש מהי ההחלטה הרצויה עבורם, והתוכנה תצטרך רק להרכיב את שורת הצעדים שיחברו בין העובדות לבין ההחלטה הזאת. התוכנה כולה נקנתה ע"י הפנטגון וחיל האוויר. תרחיש דמיוני זה מתאר בצורה מדויקת את הקושי של אנשים לראות את המציאות כפי שהיא והעדפתם להתנחם בהבנת המציאות בצורה שנוחה להם. הם עיוורים לאותן נקודות שמטרידות אותם או סותרות את תפיסותיהם ודעותיהם (עיוורון שרק ילדים – כפי שמצוטט בפתיחה – לא ניחנו בו לדעת דירק). היות שבני אדם הם היוצרים והמנחים של טכנולוגיות, הטיות אלו משתמרות בדרך כלל גם בהן, ומשקפות את "האמת" כפי שהם רואים אותה. בתור מישהי שמגיעה מתחום המודיעין התחרותי, אני חושבת שאדמס שיקף כאן מגמה שאיתה נאבקים עד היום.

התלות של גורדון וויי בטכנולוגיות היא דוגמא חזקה נוספת לסכנות שבטכנולוגיה. כך ריצ'ארד מספר עליו:

"מפני שהוא אחד מאותם אנשים שאינם מסוגלים לחשוב אלא כשהם מדברים. כשעולים בראשו רעיונות הוא חייב לספר אותם למישהו שמוכן להאזין לו. ואם אין כאלו, וזה קורה, לעיתים קרובות יותר ויותר, המזכירות האלקטרוניות שלהם ימלאו את מקומם בהצלחה." (עמ' 24). וכך גורדון הרוח חושב בעצמו: "כבר עכשיו ידע, בתחושה של אימה מחלחלת, שמכל הדברים שהותיר אחריו בארץ החיים – הטלפון הוא הדבר שיחסר לו יותר מכול" (עמ' 64)

גורדון לא יתגעגע לבני האדם שהיו חלק מחייו, אלא לטכנולוגיות שסייעו לו להבהיר ולתעד את מחשבותיו, שבלעדיהן למעשה לא יכול היה להגיע לתהליכים היצירתיים הנדרשים בעבודתו. באמירה מוסגרת אומר ששיטות ניהול זמן ידועות של ימינו כמו Getting Things Done של דיוויד אלן דוגלות אף הן בריקון ה- RAM האנושי (הזיכרון הפנימי. עוד תזכורת לכך שאנחנו שאנחנו כל הזמן משתמשים בטכנולוגיות כמטפורות עבור תפקודים אנושיים) באמצעות העברת תוכנו למשאבים טכנולוגיים. למעשה, גורדון מסוגל לעבור הלאה לעולם הבא רק כאשר הוא מצליח להשתמש בשנית, בתור רוח רפאים, במזכירה האלקטרונית ולהעביר הודעה מכריעה לסוזן. רוחו חסרת המנוחה והמתוסכלת מצליחה לעבור ממצב הביניים המעצבן אל המנוחה והנחלה רק לאחר שימוש נוסף ואחרון בטכנולוגיה.

הדוגמא הניצחת לתלות המוגזמת בטכנולוגיה מגיעה מסיפורו של החייזר-רוח הרפאים. החייזר היה חלק מקבוצת חייזרים שברחה מעולם אלים ובעייתי במטרה ליצור עולם יפה, הרמוני, שלו ומוסיקלי על פני כוכב לכת אחר. הם מוצאים את מותם משום שהמהנדס (הרוח בהווה) הסתמך על הנזיר החשמלי שיאמין בשבילו שהמראת חלליתם תהיה בטוחה, במקום לבדוק זאת בעצמו. הרוח מודה בפה מלא שהם נעשו תלויים מידי בטכנולוגיה. לא רק זאת, אלא שהמהנדס יצר את הבעיה באמצעות טכנולוגיה – הנזיר החשמלי – והוא מבקש לפתור אותה באמצעות טכנולוגיה – מכונת הזמן ותיקון חלליתם. הוא כושל במשימתו בגלל התערבותם של כושר ההמצאה, האלתור והדמיון של בני האדם. כאן שוב ניתן לזהות את אמונתו של אדמס בכך שיכולותיהם של בני האדם נעלות על אלו המצויות בידי הטכנולוגיה. מצד שני, לפי הגרסא הייחודית של ההיסטוריה בספר זה הטכנולוגיה למעשה קדמה ליצירת החיים על פני כדור הארץ, ובכך היא מהווה סוג של אלוהות בוראת.

אם כך, בספר ניתן לראות שהטכנולוגיה אומנם משתנה עם הזמן, אך השאלות הנוקבות בנוגע לקשר בין האנושי לטכנולוגי, גבולותיו הסבירים והנדרשים, ההבדל בין האדם למכונה וכדומה אינן משתנות, אלא רק נעשות קשות ומורכבות יותר ויותר ככל שהטכנולוגיה מתפתחת.

עדויות לעיסוק בשאלות האלו ניתנות לזיהוי גם בסרט- אך הן מופיעות בצורה שונה, כמעט הפוכה.

זוכרים את התמונה של המשרד של דירק מהחלק הראשון? בדיקה בלשית של התמונה של המשרד של דירק מעלה כי לא נמצא בו מחשב. על אף שעשו מודרניזציה לחלק מהטכנולוגיה שמופיעה בספר (אימייל במקום מזכירה אלקטרונית, למשל), נראה כי דירק של הסרט אנכרוניסטי בגישתו לטכנולוגיה; במקום מחשב ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים הוא משתמש בעיקר בניירת (מחברות, קלסרים, פנקסים), רשמקול עתיק, מטרונום עם כפית, לוח קיר, תמונות וגזירי עיתונות לפתרון חידות בלשיות. זה מאוד שונה ממה שאנחנו רגילים לראות אצל חוקרים טלוויזיוניים אחרים. גם כאשר הוא זקוק להתערבות טכנולוגית מחשובית הוא נעזר בהאקר בן 11, לו הוא משלם באמצעות סיגריות. למרות שזה לא נאמר בצורה ברורה בסרט, הויזואליות שלו משתמשת בדרכים עקיפות על מנת להראות  שדירק אינו בוטח בטכנולוגיה, ומנסה לא להשתמש בה. כך, הוא למעשה מיישם בפועל את ההימנעות מתלות בטכנולוגיה לה מטיף אדמס בספר.

באמירה צינית אחרונה אעיר כי בספר מתגלה כי דירק הוא האיש האגדי מפורלוק– אותו איש לא ידוע שהפריע לקולדרידג' לסיים את מלאכת כתיבת קובלא ח'אן (שלפי עדותו עבר אליו בשלמותו כבמטה קסם בחלומו רווי האופיום), כשהסיח את דעתו כך שיתר השיר פרח מזכרונו. בימינו ניתן להגיד כי במובנים רבים, יישומים טכנולוגיים כמו פייסבוק ומיילים הם אלו שתפסו את מקומו של אותו איש מפורלוק. תחשבו על זה.

כדי להמשיך לחלק הבא, לחצו כאן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s