משק כנפי ההוליסטיות – חלק ב': פתיחה

"אבל-אבל-אבל!" אמר דירק וטפח על השולחן, מתוסכל. "אינך מבינה שעלינו להיות ילדותיים כדי להבין? רק ילד רואה את הדברים בבהירות מושלמת, כי הוא עדיין לא פיתח כל אותם מסננים המונעים אותנו מלראות דברים שאיננו מצפים לראות!" – (עמ' 145, מתוך: "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי")

אה, כה נחמד לראות אתכם כאן. אני מקווה שתמצאו את התה עם החלב והביסקוויטים שלידכם ערבים לחיך. התרווחתם כבר בכורסא? יופי, אם כך אפשר להתחיל. כפי שהסברתי בחלק הראשון של הפוסט, החלק אותו אתם קוראים כעת יוקדש לסקירת אלמנטים מרכזיים בחיינו כפי שהם מתבטאים בשתי יצירות העוסקות בדירק ג'נטלי – הספרותית והטלוויזיונית. הוא מיועד רק לאנשים שכבר התענגו על קריאת הספר תוך כדי תחושת בלבול עזה וכבר צפו בשקיקה בסרט המגניב המבוסס-על-הספר-תוך-כדי-התעלמות-גורפת-מרובו. אז אם פניתם בפנייה הוירטואלית הלא נכונה, והגעתם הנה, אך אתם לא עונים על ההגדרה הזאת, אני מפנה אתכם לחלק הראשון שהיה מיועד בדיוק בשבילכם.

אחח, זהו, עכשיו כשזה רק אנחנו אפשר באמת להתחיל. ראשית כל, הבטחתי להסביר מה דעתי לגבי האופן בו מתמודד הסרט עם האתגר של לעמוד בסטנדרטים של הספר.

ובכן, הוא פשוט לא נכנס לתחרות מלכתחילה. כפי שהעיר דידי חנוך בפוסט שלו, ספק אם הייתה ביכולתם הכלכלית של היוצרים ליצור סרט מדויק לפי הספר – זה היה דורש יצירת אפקטים של ספינת חלל, שתי רוחות רפאים (אחת של חייזר!), נזיר חשמלי, שלא לדבר על צילומים בקיימברידג' וכדומה…לכן הם פשוט שאבו את הדמויות המרכזיות, ערבלו היטב את מערכות היחסים ביניהן (על כך בסעיף "מערכות יחסים"), שינו לחלוטין את העלילה ושימרו בעיקר את מרכיב המסע בזמן והחתולים (שלהם מקום קריטי בסרט כיאה לכל מוצר גיקי!). בנוסף, ומה שחשוב יותר – הם שיטחו את הסרט לחלוטין לדרגה שבה יהיה נהיר לכל אדם, כך שהבלבול לא ייארך זמן רב ויתבהר במהרה כיאה לחוסר הסבלנות של הדור הנוכחי. אם הספר לא עושה שום הנחות וקיצורי דרך לקוראים בנוגע למורכבות העלילה ולקושי להבין איך באמת הכל מתקשר להכל, הרי שבסרט הכל מונח על השולחן יפה ומסודר עבור הצופה.

שלא יתקבל הרושם שלא אהבתי את העיבוד. אהבתי אותו מאוד ונהניתי ממנו, אבל אחרי הצפייה השנייה בו, שהייתה ישר אחרי הקריאה השנייה בספר, הרגשתי בחריפות עד כמה הוא נופל במורכבותו מיצירת המופת של דאגלס אדמס. כך למשל, את מקומם הקריטי בעלילת הספר של שיריו של קולדרידג' – קובלא ח'אן ושירת הספן הישיש – תופס בסרט השיר Stay Another Day של להקת הבנים הנשכחת East 17. אני בטוחה שזה כוון כסוג של בדיחה וקריצת עין, אבל עדיין, התדרדרות הדור?  I'd say so.

יחד עם זאת, חשוב לציין כי שום דבר בסרט איננו מקרי – מהשרבוטים על לוח הקיר ועד לכתובות הרחוב. כל פרט מהווה רמז לספר, ולדברים שלא יכלו להיכנס לסרט מפאת מגבלותיו הכלכליות או האחרות. לדוג', סוזן ואשת החתולים הקשישה גרות בסרט ברחוב הנקרא monks street, שזהו רמז לנזיר החשמלי. ויותר חשוב מכך – כאשר ריצ'ארד מבקר את דירק במשרדו לראשונה, ניתן לראות על הלוח לזמן קצר (לפני שדירק מוחק זאת בצבע), את כל פרטי העלילה של הספר (קולג' סיינט סד, נזיר חשמלי, תעלומת הכד, הסוס המשועמם באמבטיה, קובלא ח'אן, וונטון-ויקס). כאילו עלילת הספר הייתה בעצם תעלומה קודמת שפתר דירק של הסרט.

מסיבה זאת ומרבות אחרות, יהיה מעניין לראות את המשך עלילותיו של דירק ג'נטלי בפורמט הטלוויזיוני. במיוחד מעניין לראות לאן ייקחו יוצרי הסדרה את העלילה ומערכות היחסים כאשר יסתיימו להם התכנים שכתב אדמס (הספר הראשון, השני והקטעים שפורסמו לאחר מותו ב"סלמון הספק"). כבר פורסם שיהיו שלושה פרקי המשך לסרט, ואני מקווה שנראה עוד רבים אחרים.

ובכל זאת, למה אנחנו כאן? אם יוצרי הסרט התכוונו לקחת רק אלמנטים מועטים מהספר, מה הטעם בכלל להשוות ביניהם? ובכן, ראשית כל, כתוב בבירור בפתיח של הסרט שהוא מבוסס על הספר, מבלי מתן סייגים לכך שזה עיבוד רופף או לא מדויק מבחינת העלילה. זה כבר אומר משהו. בהמשך אראה לכם כיצד הרבה מאוד אלמנטים השתמרו בסרט, גם אם נעשה בהם שימוש מתוחכם שחורג לגמרי מהצורה המקורית בה הופיעו בספר. לכן, מעניין לראות מה הושמט, מה נוסף, ולנסות לנחש מדוע נעשו בחירות אלו.

אפשר היה לכתוב פוסט שלם על ההקשרים בין השירים לספר ולסרט ועל האמירות החכמות בנוגע למוסיקה בספר, אבל אני בחרתי להתמקד בהשוואת הספר והסרט מבחינת 4 אלמנטים עיקריים: טכנולוגיה, דת, מערכות יחסים ובעלי חיים. בפוסטים הבאים אפרט בנוגע לכל אחד מאלמנטים אלו.

על מנת להקל על הקריאה ועיבוד הטקסט הארוך, פיצלתי את הפוסט בהתאם לנושאים השונים שהוא עוסק בהם, ואפרסם אותם במהלך השבוע, כל פוסט ביום נפרד.  אתם יכולים לחכות עד לסוף השבוע ולקרוא את כל החלקים יחדיו, או לקרוא כל פוסט ביום הפרסום. תהנו מהקריאה, ואל תשכחו להביע את דעתכם בנושאים המוזכרים בתיבת התגובות שלמטה.

ולסיום, הבלוג מבקש להודות לליטל פסקר על עזרתה המיומנת בעריכת הטקסט.

כדי להמשיך לחלק הבא, לחצו כאן

מודעות פרסומת

One comment

  1. Tomer · מאי 24, 2011

    I was very glad to hear there will be more pieces to come, both on your very detailed posts as well as on the BBC. I wonder whether it means that Douglas Adams is now taking place of the Terry Pratchett's works adaptations. All the small details that you have mentioned reminded me of the recent Sherlock Holmes adaptation on the small screen where a multitude of details was funneled almost immediately to the viewers at home, but here it seems less of a break in style and more of distilling the essentials within reason.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s